שירות האוויר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש להשלים ערך זה
ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

שורשי חיל האוויר הישראלי

ראשית התעופה העברית בארץ ישראל

שירות האוויר של ההגנה
חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות

שירות האוויר (ש"א) היה הזרוע האווירית של ההגנה שהתפתחה בהמשך לחיל האוויר הישראלי.

היחידה הוקמה מתוך הבנת מטה ההגנה שיש צורך בכוח אווירי לוחם שיעמוד אך ורק לצורכי בטחון היישוב. טייסי הש"א באו מיוצאי חילות האוויר של בעלות הברית, ומקרב אנשי הפלמ"ח. המטוסים, בעיקר מטוסים קלים חד מנועיים, באו בעיקר מחברת "אווירון". תפקידם העיקרי היה איסוף מודיעין והובלת אספקה. המטוסים היו בדרך כלל חסרי חימוש והטייס הצטייד בתת מקלע וכמה פצצות קטנות להגנתו. גיחת הקרב הראשונה של שירות האוויר הייתה ב-17 בדצמבר 1947. ביום זה פנחס בן פורת קיבל הוראה להטיס רופא לבית אשל ובדרך חזרה אסף פצוע מקיבוץ נבטים. כשהגיע לקיבוץ, הוא ראה קבוצה של כ-200 ערבים שניסו להשתלט על הקיבוץ. בלי להמתין להוראות, הטייס זינק אל על וריסס את ההמון הערבי מנשקו האישי, תוך כדי הפלת רימונים על ראשיהם. פעולתו גרמה להפסקת ההתקפה הערבית והתוקפים התפזרו לבתיהם.

הבריטים לא ראו בעין יפה תקריות מעין אלו. למרות הלחץ הבריטי, הורכבה טייסת באזור ת"א שבסיסה היה שדה דב. עם התעצמות הלחימה הורכבה בתחילת מרץ 1948 טייסת חדשה, הפעם בגליל ביבנאל. למרות הצלחותיו נגד האוכלוסייה הערבית המקומית, שירות האוויר לא השתווה לכוחות האוויר המשותפים של מדינות ערב.