שמונה פרקים לרמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שמונה פרקים לרמב"ם הוא השם שניתן להקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות. בהקדמה זו הרמב"ם מנתח עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם. השם נובע מכך שההקדמה מחולקת לשמונה חלקים.

בחמשת הפרקים הראשונים הרמב"ם ממשיך את האתיקה האריסטוטלית, והחל מהפרק השישי ואילך נותן לה הרמב"ם נופך אמוני. ההקדמה מחולקת לשני חלקים: פרקים א'- ה' הכוללים את תורת הנפש ותורת המידות, שניים שהם אחד מפני שתורת המידות נגזרת מתורת הנפש. פרקים ו'- ח' כוללים חלוקה של המצוות, טעמי המצוות, תורת הנבואה, השגחה וידיעת האל - נושא הכולל את הבחירה החופשית של האדם.

בחיבורו זה קבע הרמב"ם כי נפש האדם היא אחת, ויש לה ביטויים רבים, ולכן חיוניותה של הנפש האנושית מתפשטת על פני כל שיעור קומתו של האדם, והכוח הביולוגי של האדם נבדל מהכוח הביולוגי של החמור (פרק א'). עוד הוא קובע עניין עקרוני, שמצוות היהדות הן אמצעי ותכליתן להביא את האדם למטרה של תיקון המידות והשכל, והציוויים נועדו להביא את האדם לאיזון ולדרך האמצע. האדם צריך לרכז את מרצו במטרת-על אחת, שבה יהיו מרוכזים כל חייו ותהיה בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (פרק ה'). עוד קובע הרמב"ם שכל מידה רעה בולטת, היא מחיצה המבדילה בין האדם לבין אלוהיו (פרק ז').