תדאוש פאנקייוויץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בית המרחקת בגטו קראקוב כיום

תדאוש פאנקייוויץ' (פולנית: Tadeusz Pankiewicz), רוקח פולני, בעל בית המרקחת "מתחת לנשר", הממוקם בכיכר זגודה שבתוך גטו קרקוב, מחסידי אומות העולם.

פאנקייוויץ' היה עד לכל המאורעות המזעזעים שהתרחשו בגטו קרקוב במהלך מלחמת העולם השנייה. בית המרקחת שלו היה כעין נקודת-קשר בין הכלואים בגטו ובין העולם החיצוני, ובחלקו היה גם מוקד מחתרתי להגשת עזרה כלכלית, רפואית ואחרת לנרדפים. על כן זכה בתואר "חסיד אומות העולם", שכן עזרתו הייתה כרוכה בסכנת נפשות, ועץ ניטע על שמו ב"יד ושם" בירושלים.

בתחילה, נוכחותו של פאנקייוויץ' בגטו לא הורגשה, אך מאוחר יותר השתדלו הגרמנים לסלקו משם, ותמורת בית המרקחת שלו הוצע לו אחד מבתי העסק שנותרו אחרי יהודי קרקוב. פאנקייוויץ' עשה כל שביכולתו להשהות החלטה זו, מפני שהיה בטוח בכך שהגרמנים יובסו במלחמה, שבית מרקחתו ייהרס ושיצטרך להחזיר את הרכוש לבעליו לאחר המלחמה. ואמנם, כך החזיק מעמד במשך שנתיים וחצי במקום טראגי זה. הוא היה הפולני היחיד שנותר לעבוד ולחיות בגטו והיה גם עד לחיסולו. מחלון חדר עבודתו ראה את הפשעים הנוראים שביצעו הגרמנים ביהודים חסרי הישע.

אחד הפשעים לו היה עד, אירע בסתיו 1941, בסיפוח קהילות אחדות מהסביבה לקרקוב. היהודים שגרו שם אולצו לעבור מיד לגטו קרקוב. יום הכיפורים נוער להיות היום האחרון למבצע ההעברה. ערבו של אותו היום היה קר וגשום. עשרות בני אדם רעדו מקור, עם ילדים קטנים, וחיכו בשערי הגטו, בעודם טובעים בערמת מטלטלים, לרישיון כניסה לגטו הצפוף עד להתפקע, שלתוכו כבר נדחסו 17,000 איש. לאחר חודשים, הוציאו הגרמנים פקודה שצריך להוציא מהגטו 1,000 איש בשל הצפיפות, והראשונים לסילוק יהיו הזקנים ומחוסרי העבודה. אתגר זה הוטל על ה"יודנראט" והמשטרה היהודית, שלא שאלו דבר, אלא מילאו אחר הפקודה, שהחרידה את התושבים בגטו, וסחבו בלילה אנשים מהמיטות אל תחנת המשטרה. משם הוליכו אותם בתהלוכה לכיוון פלאשוב, בעוד מבטיהם האטומים מכאב ומזוועה של קרוביהם מלווים אותם. בעקבותם נישא בכי הנותרים, כאב הפרידה, ותקוות שווא להתראות.

פאנקייוויץ', וכן גם עוזרותיו, השתדלו לעזור ולהציל לפעמים את חיי היהודים שנידונו לכליה; כששני פולנים, ולאדיסלב שאלק ורומאן זברויה, הורשו להיכנס לגטו לרגל עבודות שעשו, התייצבו בבית המרקחת, בו התאספו רבים מיהודי הגטו שניהלו שיחות ואף הסתתרו בלילות ויצאו בבקרים מהדלת האחורית, והביאו עימם מעטפות שהכילו ניירות מזוייפים, תעודות זהות, חותמות וכתבי עת של המחתרת. הנמענים באו לקבל את המעטפות בלילה בבית במרקחת. כמו כן, גם כאשר ד"ר לודוויק ז'ורובסקי (רופא העיר הפולני שהורשה להיכנס לגטו) הביא לתושבי הגטו מזון וחומרים לטיפוח מראה צעיר ובריא, שימש בית המרקחת למקום השגת התכשירים, וממעבדתו של פאנקייוויץ' יצאו מאות ליטרים של צבע לשערות, ללא גביית כסף, לזקנים וללבני-שיער שסווגו כבלתי כשירים לעבודה ועל כן לנידונים להשמדה. בדרכים אלו ואחרות נאלצו לנקוט על מנת לנסות להציל ולהינצל.

פאנקייוויץ' ניצל את האמצעים שעמדו לרשותו, כגון תרופות, כסף, יכולת זיוף מסמכים, מזון ועוד, כדי לעזור ליהודי הגטו. הוא עזר ליהודים לברוח מהאקציות ומהגטו בכלל והחביא יהודים בבית המרקחת, וכשהייתה ידו משגת היה נותן להם תרופות, כסף, אוכל וכל דבר אחר שיכל היה להאריך את חייהם. הוא תיעד את שהתרחש בגטו ביומנו, שלימים הפך לספר "בית-מרקחת בגטו קרקוב".