תעודת זהות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תעודת זהות הינה מסמך רשמי שמטרתו לזהות את הנושא אותו כתושב חוקי של המדינה אשר הנפיקה את המסמך.
המסמך משמש לצרכים שונים, כאשר מטרתו העיקרית היא זיהויו של נושא המסמך. עם זאת, המסמך יכול לכלול פרטים כגילו, מינו, תיאורו הפיזי או אף מוצאו האתני של נושא המסמך, וככזה, יש בו לעתים כדי לאשש את זכויותיו וחובותיו של נושא המסמך. לדוגמה, במדינות בהן יש איסור על מכירת אלכוהול לקטינים, תעודת הזהות תשמש את רוכש האלכוהול על מנת להוכיח כי אינו קטין.
תעודת הזהות יכולה להיות מסמך שנוי במחלוקת, וזאת לפי הדרך בה משתמשת בה המדינה המנפיקה אותה. לעתים המדובר במסמך המשמש לאפליית סוג אחד של אזרחים, או לסימונם כשונים מאחרים, ולעתים המידע הנאסף לצורך הנפקת תעודת הזהות יוצר מאגר מידע ההופך את התחקות המדינה אחר מעשי אזרחיה לקל יותר. במדינת ישראל היה סעיף ה"לאום" בתעודת הזהות הישראלית שנוי במחלוקת במשך שנים, עד לביטולו.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגים של תעודות זהות
בעבר הייתה תעודת הזהות כרטיס מקרטון שעליו מודבקת תמונת בעליו. כיום המדובר לעתים ב"כרטיס חכם" שניתן לקריאה באמצעות מחשב.
תעודת הזהות מעניקה לבעליה זהות ייחודית, לה אין שותף במדינה אשר הוציאה את התעודה הזו, ומגדירה את מעמדו של נושא התעודה במדינה מנפיקת התעודה. תעודות זהות מתקדמות כוללות מידע ביומטרי כתמונה, תיאור של תווי הפנים, גאומטריה של היד, סריקה ביומטרית של קשתית העין או אף טביעת אצבעות.
מידע שגרתי יותר הכלול בתעודת הזהות הוא לרוב שמו המלא של נושא התעודה, שמות הוריו, כתובתו, עיסוקו, והלאום אליו הוא שייך, במדינות רב לאומיות. תעודות זהות מסוימות מציינות אף את סוג הדם.
[עריכה] משמעות חוקית
החוק מגביל בדרך כלל את מספר האנשים הרשאי לדרוש הצגתה של תעודת זהות. לרוב המדובר באנשי משטרה ורשויות ההגירה, אך נהוג להציג תעודת זהות במגוון רחב של מצבים, כגון בעת שימוש בכרטיס אשראי, או רכישת אלכוהול. העובדה כי אדם אשר אינו מציג תעודת זהות אינו יכול לבצע מגוון של פעולות אזרחיות, כמו גם צפוי להיות מעוכב לחקירה אם יידרש להציגה על ידי שוטר, ויימצא כי אינו נושא אותה, הופכת את נשיאת תעודת הזהות לחובה דה פקטו בארצות רבות, גם אם אין חובה חוקית דה יורה לנשיאת התעודה.
לעתים ישנם מסמכים רשמיים המשמשים כתחליף מעשי לתעודת הזהות, כגון רשיון נהיגה או דרכון, היכולים לסייע לרשויות בזיהוי הנושא אותם אף אם אינו נושא תעודת זהות. עם זאת, בדרך כלל תעודת זהות ניתנת לכלל התושבים החוקיים במדינה, בעוד שמסמכים אלו ניתנים רק למבקש אותם.
[עריכה] טיעונים בעד ונגד הנפקת תעודת זהות
בארצות בעלות מסורת המשפט המקובל, ישנו ויכוח על הנפקת תעודת הזהות. ויכוח זה אינו מתעורר בדרך כלל בארצות אחרות בהן נהוגה הנפקת תעודת הזהות.
בארצות הברית ובבריטניה תעודת הזהות מהווה נושא השנוי במחלוקת עזה, וישנם הרואים בהנפקת תעודת הזהות לכל אזרח, ובחיובו לשאת אותה, משום התערבות של המדינה בתחום הפרט, ושלילה של חרויות הפרט.
לרוב, הביקורת מופנית כלפי מאגרי המידע הכוללים את המידע הכלול בתעודת הזהות, ולא כנגד המסמך עצמו.
[עריכה] נימוקים בעד תעודת הזהות
- המדובר בכלי מינהלי המגביר את יעילות הממשלה ומסייע במאבק בפשיעה.
- המתנגדים לשימוש בתעודת זהות חשים שיש להם "מה להסתיר". אזרח הגון, שומר חוק ונאמן אינו רוצה להסתיר דבר מן הרשויות. (לטיעון זה משיבים המתנגדים כי גם אזרחים שומרי חוק רשאים לשמור על פרטים מסוימים חסויים, ממגוון של סיבות, למשל הרצון להמלט מהטרדה מאיימת (stalking) בידי אדם אחר, כשם שישנם אזרחים שומרי חוק השומרים על מספר הטלפון שלהם חסוי.)
- אם המדינה לא תנפיק תעודות זהות, תדרושנה חברות פרטיות, כחברות אשראי, מסמך מקביל, אשר לא יהיו לו את היתרונות של תעודת הזהות.
- פשעים כ"גניבת זהות" יצומצמו באופן דראסטי, והינם נדירים במדינות בהן נעשה שימוש בתעודות זהות מתוחכמות, והן נדרשות לשם פתיחת חשבון בנק, או קבלה למקום עבודה.
[עריכה] נימוקים נגד תעודת הזהות
- אנשים התומכים בליברליזם כלכלי וחברתי הינם לרוב בעלי דעה חשדנית בנוגע לתעודות הזהות, בשל כך שהם סבורים כי אין לכפות על האזרח נשיאת מסמך רשמי, ובשל רצונם להתערבות מועטה ככל האפשר של המדינה בחיי אזרחיה.
- לעתים, ההתנגדות לקיומן של תעודות זהות נוצרת כתוצאה מן החשש שהן תשמשנה למעקב אחר תנועות האזרח וחייו הפרטיים, תוך סיכון פרטיותו.
- המתנגדים טענו כי ישנן מדינות בהן חייב האזרח לשאת תעודת זהות בכל עת. ברור כי הדבר אינו מכביד מבחינה פיזית, שכן תעודת הזהות הינה לרוב מסמך קטן וקל, אך החשש הוא כי קיומה של החובה החוקית הזו יוביל לפעולה שרירותית של המשטרה, אשר תדרוש הצגת המסמך אפילו בנסיבות שאינן מצדיקות זאת, ונגד אזרחים שאין כנגדם כל חשד אחר.
- מתנגדים אחדים השוו את הדרישה לנשיאת תעודת זהות לאופן בו התנהגו משטרים טוטליטריים, אשר דרשו מאזרחיהם נשיאת תעודות, והשתמשו בכך באופן מדכא. דוגמה לשימוש פסול במסמכי זיהוי הוא הנפקתם של "דרכונים פנימיים" לתושבי דרום אפריקה בעת משטר האפרטהייד, והשימוש בכך על מנת לדכא את האוכלוסייה השחורה.
[עריכה] תעודת הזהות בישראל
ערך מורחב – תעודת זהות ישראלית
מדינת ישראל היא מהמדינות שבהן חייבים התושבים לשאת תעודת זהות. עם זאת תביעה בגין הפרת סעיף זה נדירה מאוד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל.
הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא מנהל האוכלוסין במשרד הפנים, באמצעות לשכותיו ברחבי הארץ. תעודות זהות מונפקות לכל תושבי המדינה בהגיעם לגיל 16 היושבים בה דרך קבע במעמד חוקי, כולל אלה שאינם אזרחים.
בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים כמו שמו של האדם ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו הלועזי (ליהודים גם התאריך העברי), מקום הלידה, הלאום, מינו של האדם ותמונה וכן מספר ייחודי הנקרא מספר זהות. לתעודת הזהות יש ספח בו מופיעים הכתובת, המצב האישי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו. וכן מספר זהות בן תשע ספרות הייחודי לכל אדם נושא תעודה.
מאבקים רבים התקיימו על רישום סעיף הלאום בתעודת הזהות. מאז שנת 2003 לא מופיע הלאום בתעודה, אלא סדרת כוכביות במקום. הסיבה להשמטת סעיף הלאום הייתה פסיקת בג"ץ ב־2002 שהורתה לרשום מתגיירים שעברו גיור רפורמי כיהודים. שר הפנים דאז אלי ישי ממפלגת ש"ס החליט להשמיט את סעיף הלאום, על מנת להימנע מלרשום במסמך רשמי את יהדותו של אדם בניגוד לעמדותיו. כיום, ההבדל היחיד בין תעודת זהות של תושב יהודי לתושב שאינו יהודי הוא בציון תאריך הלידה העברי, בצד הלועזי, לתושבים בני הלאום היהודי.
לתעודת הזהות הישראלית קדמה תעודת זהות שהנפיקו שלטונות המנדט הבריטי, החל משנת 1946 שהייתה כרטיס שעליו תמונתו של נושא התעודה, ופרטים אישיים כמקום מגוריו, ותיאורו החיצוני, וכן את "גזעו" (Race), כשהכוונה ללאום.
על מנת שבתעודה לא יהיה משום מתן לגיטימציה למעפילים שהגיעו לארץ ישראל במסגרת תנועת ההעפלה, כמהגרים בלתי לגליים, התנוססה בראש התעודה חותמת האומרת: "נשיאת תעודה זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל" (Palestine).
[עריכה] תעודות זהות במדינות העולם
על פי הארגון הבינלאומי לפרטיות, "Privacy International", נכון לשנת 1996, כמאה מדינות ברחבי העולם מחייבות את אזרחיהן לשאת תעודת זהות. על פי ארגון זה, אף אחת ממדינות המשפט המקובל אינה מנפיקה לאזרחיה תעודות זהות.
[עריכה] תעודת הזהות בבריטניה
במהלך מלחמת העולם הראשונה החל השימוש בתעודות הזהות בבריטניה אך נזנח בשנת 1919. במהלך מלחמת העולם השנייה הונפקו שוב לאזרחים תעודות זהות, אך בשל ביקורת ציבורית, שוב חדל השימוש בהן בשנת 1952.
מאז ועד היום סברו רבים משרי הפנים בבריטניה כי יש להנפיק לאזרחים תעודות זהות. בשנת 2003 הצהיר שר הפנים, דייוויד בלאנקט על תוכניתו, כי עד לשנת 2013 ינפיק משרד הפנים תעודת זהות המבוססת על טכנולוגיה ביומטרית ומאגר מידע ארצי, ויחייב את האזרחים לשאת את התעודה. למטרה זו הועלתה הצעת חוק בפרלמנט בשנת 2004. ההצעה לא עלתה לדיון לפני הבחירות בשנת 2005, ולאחר מכן הועלתה שוב. ההצעה זוכה לתמיכה של רוב מצומצם בפרלמנט, ולהתנגדות קולנית מצד ארגוני זכויות האזרח.
ב-13 בפברואר 2006 אישר הפרלמנט חוק המאפשר לאזרחים לשאת תעודת זהות אם רצונם בכך. כל אזרח הפונה לקבלת דרכון יחוייב לרכוש תעודת זהות בו בזמן, אך לא יחוייב לשאתה. עלות התעודה תהא 30 לירות שטרלינג.
[עריכה] צרפת
בצרפת החל השימוש בתעודות זהות בשנת 1940. המתנגדים לשימוש בתעודת הזהות מציינים כי השימוש בתעודת הזהות בצרפת היה כלי חשוב בידיה של ממשלת צרפת של וישי בזיהויים, למטרת השמדתם של 76,000 היהודים הצרפתים שנספו בשואה.
בעבר, הייתה נשיאת תעודת הזהות חובה, והיה על האזרח לדאוג לעידכונה של תעודת הזהות מדי שנה, אם שינה את מקום מגוריו, ומדי עשר שנים אם נותר באותו מקום מגורים. עידכון מסוג זה היה כרוך בתשלום אגרה. בנוסף לתצלום נושא תעודת הזהות, כללה התעודה גם את שמו המלא, מקום לידתו ותאריך לידתו, ומספר תעודת זהות, אשר שימש גם את רשויות הצבא לשם זיהוי החייבים בגיוס, את רשויות הביטוח הלאומי לשם תשלום גימלאות וקיצבאות, את הרשויות המשפטיות ורשויות המס.
לאחר מכן שונה החוק, כך שכל מסמך שהונפק באופן רשמי, שכלל תמונה ושם, יכל לשמש לשם זיהוי.
תעודות הזהות המונפקות עתה לאזרחי צרפת הינן בחינם, ואין חובה לשאת אותן. ישנם המקדמים חקיקה להנפקת תעודת זהות ביומטרית שנשיאתה תהיה חובה, אך הצעות אלו זוכות לביקורת רבה. תעודות הזהות המונפקות משנת 2004 כוללות מידע ביומטרי, תמונה סרוקה באופן ממוחשב, תיאור דיגיטלי של טביעת האצבעות, חתימה סרוקה של נושא התעודה, ואמצעים דיגיטליים שונים למניעת זיוף התעודה, המוטבעים בפלסטיק ממנו היא עשוייה.
[עריכה] ארצות הברית
בארצות הברית אין שימוש בתעודת זהות. אין כל רשות פדרלית המנפיקה תעודת זהות לכלל תושבי המדינה. נסיונות ליצור רשות מסוג זה נכשלו בשל הביקורת מצד גופים ליברטריאנים ופוליטיקאים שמרנים, המתייחסים אל השימוש בתעודת זהות כמאפיין של משטר טוטאליטרי.
בפועל, משמשים רשיונות הנהיגה המונפקים על ידי המדינות השונות בארצות הברית כסוג של תעודת זהות, ולעתים קרובות נדרשת תעודה זו גם בנסיבות שאינן קשורות לנהיגה, כגון בעלייה למטוס בטיסה פנים ארצית, או בכניסה לבניין פדרלי.
[עריכה] הונג קונג
להונג קונג היסטוריה ארוכה של שימוש בתעודות זהות, החל מהכרטיס הממולא ידנית בו השתמשו בעבר, עד לכרטיס ה"חכם" שהוכנס לשימוש לאחרונה. השימוש בתעודת הזהות לא עורר כל מחלוקת בהונג קונג.
תעודות זהות הונפקו לראשונה בהונג קונג בשנת 1949, השנה בה השתלטו הקומוניסטים על סין, וזאת במטרה לעצור את זרם המהגרים הבלתי חוקיים שהגיע אל הטריטוריה של הונג קונג, שהייתה באותה העת מושבה בריטית. האזרחים נדרשו להרשם ולקבל תעודת זהות, אך לא לשאת אותה עמם.
בשנת 1980 הוכרז כי נשיאת התעודה הינה חובה, וזאת בשל גל נוסף של הגירה בלתי חוקית שהציף את העיר. בשנת 2003 הוכנס לשימוש כרטיס "חכם" הכולל שבב מחשב האוגר מידע אישי על נושא התעודה וניתן לקריאה באמצעות מכונה המיועדת לכך.
[עריכה] תעודות זהות בטריטוריות שנויות במחלוקת
תושבי מערב סהרה אשר אינם מכירים בשלטון המרוקאי בטריטוריה משתמשים בתעודות זהות ספרדיות מלפני שנת 1975, המבדילות אותם מן המתיישבים המרוקנים שהגיעו לאחר מכן.
לאומנים בסקים הנפיקו "תעודות זהות" כאמצעי להראות את שלילתם את השלטון הספרדי והצרפתי בחבל הבסקים. צרפת וספרד הן מדינות בהן נשיאת תעודת זהות היא חובה. בנשיאת תעודת הזהות ה"בסקית" במקום זו הרשמית יש משום התרסה כלפי השלטונות.
[עריכה] מדינות בהן נשיאת תעודת הזהות היא חובה
המונח "חובת נשיאה" של תעודת הזהות מקבל משמעות שונה במדינות שונות. לרוב המדובר בקנס מינהלי למי שאינו נושא עמו את התעודה, אך הסנקציה על אי נשיאת התעודה יכולה להתחיל מעיכוב בתחנת המשטרה עד לאישור הזהות, עד לסנקציות חמורות במשטרים טוטאליטריים.
- איטליה
- אינדונזיה
- אסטוניה
- ארגנטינה מנפיקה לתושביה עם לידתם תעודת זהות המעודכנת בגיל 8 ובגיל 16. המדובר בחוברת קטנה, ירוקה כהה, בעלת כריכה מקרטון. העמוד הראשון מציין את השם, התאריך ומקום הלידה, ונושא תמונה וטביעת האגודל הימני. התעודה ממולאת בכתב יד, ובתעודות החדשות עובר הדף הראשון תהליך למינציה. בדפים הבאים נרשם מידע על שינוי כתובת, הסכמה לתרומת איברים, שירות צבאי, ורישום של הצבעה בבחירות. מספר הזהות מוטבע על התעודה באמצעות ניקובו בדפיה הראשונים. לא ניתן לדרוש הצגת תעודת זהות בבדיקה משטרתית אקראית ללא צו של שופט, אלא במצבים מיוחדים כמו מעברי גבול
- בלגיה מנפיקה תעודות זהות לאזרחיה בגיל 12, ומחייבת אותם לשאת אותה מגיל 15
- ברזיל מנפיקה תעודת זהות לאזרחיה מגיל 18, ומחייבת אותם לשאתה. התעודה מונפקת על ידי "השר לבטיחות הציבור" של כל מדינה, ולעתים על ידי שלטונות הצבא. התעודות שונות בפרטים זעירים ממדינה למדינה. התעודות כוללות מספר זיהוי ייחודי לכל אזרח, תאריך ההוצאה, שם נושא התעודה, שמם של הוריו, תאריך ומקום לידתו, ולעתים אינפורמציה נוספת. התעודה הינה כרטיס ירוק שעבר תהליך של למינציה. לאחרונה קיבל רשיון הנהיגה בברזיל את המעמד שניתן בעבר רק לתעודת הזהות כמסמך מזהה.
- גרמניה מחייבת את אזרחיה אשר הגיעו לגיל 16 לרכוש תעודת זהות או דרכון, אך לא לשאת אותם. לקציני משטרה יש את הזכות לדרוש את המסמך, אך לאזרח יש זכות שלא להציגו בעת הדרישה, אלא להביאו לתחנת המשטרה ביום שלמחרת, או להצהיר כי הוא יודע היכן מצוי המסמך וביכולתו להציגו. רק מי שאין ברשותו כלל תעודת זהות או דרכון ייקנס.
- הולנד מחייבת, החל משנת 2005 כל אדם מגיל 14 ומעלה לשאת דרכון, רשיון נהיגה, תעודת זהות הולנדית או מסמך אחר המאשר את זהותו, אם הוא אזרח זר.
- הונגריה מחייבת את אזרחיה לשאת תעודת זהות או דרכון מגיל 14. רשיון נהיגה יכול לשמש לזיהוי, והוא מונפק מגיל 17
- הונג קונג
- יוון
- ישראל מנפיקה לתושביה תעודות זהות כאשר הם מגיעים לגיל 16, ומחייבת אותם לשאתה
- לוקסמבורג
- מדגסקר החלה בשנת 1978 לחייב את תושביה לרכוש ולשאת תעודת זהות בהגיעם לגיל 18
- מלזיה מנפיקה לאזרחיה תעודת זהות בהיותם בני 12 ומעדכנת אותה בהיותם בני 18
- מצרים
- סין מנפיקה תעודת זהות לאזרחיה בגיל בית הספר, ומחייבת אותם לשאתה מגיל 16
- סינגפור מחייבת לבקש תעודת זהות בגיל 15, ולעדכנה בגיל 30. אין חובה לשאת את התעודה בכל עת, ואין חובה להראותה לקצין משטרה במהלך השיגרה. למשטרה הזכות לעצור אדם שלא הוכיח את זהותו בכל צורה שהיא, עד שיביא הוכחה מספקת לזהותו. תעודת הזהות נדרשת אף בהליכים מסוימים ממשלתיים ופרטיים, כפתיחת חשבון בנק
- סלובניה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18. אזרח שגילו פחות משמונה עשרה שנים יכול לבקש הנפקת תעודת זהות באמצעות הוריו או אפוטרופסו
- ספרד מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 14, ומאפשרת הנפקתה לפני גיל זה במקרים מסוימים
- סרביה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18
- פולין מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18, והחוק במדינה דומה לחוק הגרמני
- פורטוגל מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 10, ומאפשרת הנפקתה לפני גיל זה אם הדבר מתבקש
- צ'ילה מנפיקה תעודות זהות לאזרחיה כאשר הם בני שנתיים או שלוש, ומחייבת אותם לשאתה מגיל 18
- צרפת קונסת ב-15 אירו כל אדם שייתפס ללא מסמך מזהה, תעודת זהות, רשיון נהיגה או פספורט
- קובה
- קרואטיה מחייבת כל אזרח לשאת תעודת זהות מגיל 16
- רומניה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 14
- תאילנד
[עריכה] מדינות בהן נשיאת תעודת הזהות אינה חובה
- אוסטריה
- יפן
- פינלנד
- קנדה
- שבדיה החלה באחרונה להנפיק תעודות זהות לאזרחיה, אך אינה מחייבת אותם לשאתה.
- שווייץ
[עריכה] מדינות בהן אין שימוש בתעודת זהות
- איסלנד
- אירלנד
- ארצות הברית כתחליף משתמשים ברשיון נהיגה, תעודה מזהה דמוית רישיון נהיגה או כרטיס ביטוח לאומי
- דנמרק
- נורבגיה
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חוק החזקת תעודת זהות והצגתה |
