תיארוך טיפולוגי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיארוך טיפולוגי, הדרך הבסיסית למיון, סיווג ותיארוך של ממצאים ארכיאולוגים שנתגלו הן בחפירות באתרים שונים והן כממצא אקראי. פירושה של המלה היא תורת (או מקצוע) המיון על פי טיפוס הממצא ותיארוכו היחסי.
שיטת זו מאפשרת בשלב ראשון של המיון להפריד בין קבוצות שונות של ממצאים שלהם מכנה משותף רחב. לדוגמה, קערות חרס לעומת קנקני חרס, או קערות זכוכית לעומת קערות חרס. לאחר מכן ניתן לחלק את הקבוצה לתת-קבוצה. לדוגמה, קערות קטנות, בינוניות, או גדולות. דוגמה אחרת הממחישה את האפשרויות הרבות למיון פרטני הינה החלוקה של קערות בעלות בסיס (או ידית, או שפה) נמוך, גבוה, רחב, צר וכדומה. דוגמה נוספת ונפוצה במיון חפצים היא זו הממיינת את הממצא על פי שימושו, לדוגמה, קערה לעיבוד מזון, להכנת מזון, להגשת מזון מסוגים שונים וכך הלאה. באופן זה ניתן להגיע עד לאב הטיפוס של ממצא מסוים.
תיארוך הממצא הינו יחסי, בדרך כלל, ונעשה על פי ההגיון האנושי שככל שהממצא מורכב יותר (מבחינות שונות ומגוונות) ומשוכלל יותר כך סביר להניח שמקורו בתקופה מאוחרת יותר, ומנגד, ככל שהממצא 'פשוט' יותר הוא קדום יותר.
הטיפולוגיה בוצעה לראשונה בסוף המאה ה-19 על ידי תומסן. כבר אז נקבעה אופציית ההפרדה בין האיסוף להפקת המידע, שכן תומסן עצמו לא עסק בחפירת ממצאים, אלא בסידורם במוזיאון בקופנהגן. בהיותו נומיסמט (חוקר מטבעות) בעל תפיסה נומיסמטית-כרונולוגית השליך את תפיסתו זו על הממצאים: ראשית השתמשו באבן, אחריה בברונזה, אחר כך בברזל וכן הלאה. הבסיס לפעולתו היא ההנחה שדברים מתפתחים בדרך אבולוציונית - מהפשוט למורכב.
קיים תיארוך ישיר (של החפץ עצמו) ותיארוך עקיף (על פי השלכה מחפץ מתוארך). בנוסף, קיימים תיארוך יחסי (הקובע מוקדם ומאוחר בקבוצה של חפצים) ותיארוך מוחלט (הקובע את תיארוכו המדויק והמוחלט של הממצא).
קביעת מוקדם ומאוחר על פי הטיפולוגיה, במנותק מן הסטרטיגרפיה נקראת גם סריאציה. בבסיסה עומדת ההנחה שחפצים הקרובים זה לזה בזמן יהיו גם דומים בצורתם (מכוניות, לדוגמה), שכן בפרקי זמן קצרים ההשתנות הטיפולוגית נמוכה; ממצאים הדומים ביותר זה לזה יהיו גם הקרובים ביותר בזמן.
