תל סאקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תל סאקי, הוא תל געשי קטן בדרום רמת הגולן, 3 ק"מ מצפון לרמת מגשימים. למקור שמו, "התל המושקה", או "תל המשקה", שתי פרשנויות אפשריות. יש הסבורים כי מקור השם במי התהום שבאזור התל, שמותירים את הצמחיה בו ירוקה רוב ימות השנה. אפשרות אחרת היא כי בסביבות התל הייתה בעבר תעלת מים.
על התל יש חורבה, ולמרגלותיו דולמנים וקירות של אבני בזלת. גובהו כ-594 מ' מעל פני הים, וגובהו היחסי ביחס לסביבתו כ-30 מ'.
בשל חשיבותו האסטרטגית של התל, שממנו ניתן לצפות על הגזרה שבין מנחל רוקאד, המהווה מכשול טבעי בפני חדירת כוחות שריון מסוריה, לבין תל פארס, הוקם בו לאחר מלחמת ששת הימים מוצב של צה"ל. המוצב כלל בונקר עילי קטן ומספר מצדיות בטון בקרבתו. הוא לא היה מאויש בצורה קבועה, ומעת לעת הוצבו בו חיילים לשם תצפית. במלחמת יום הכיפורים התנהל במקום קרב קשה בין כוח צהל לבין כוחות סוריים שניסו לפרוץ לרמת מגשימים ודרום הגולן.
[עריכה] הקרב בתל סאקי
בבוקר יום כיפור בשנת 1973 הוכרזה כוננות ספיגה ברמת הגולן. חמישה לוחמים ונהג מגדוד 50 של הנח"ל, בפיקודו של מנחם אנסבכר, נשלחו לאייש את עמדת התצפית על התל. מעט לפני השעה 14:00 פרצה המלחמה. אש ארטילירית כבדה ניתכה על כל מוצבי רמת הגולן, מאות טנקים ואלפי חיילי חי"ר סוריים פרצו את גדר הגבול בין סוריה לישראל. אחד הקרבות הקשים התנהל בתל סאקי.
מפקד הגדוד, יורם יאיר, שלח כוח שמנה שני נגמ"שים ובהם ארבעה-עשר חיילים כדי לחלץ את הנצורים בתל, אך רק שניים מהם נותרו בחיים, והם פונו מאוחר יותר על ידי כוחות מילואים. גם כוח החילוץ השני שנשלח לא הצליח לעמוד באש הכבדה. רק 5 חיילים נותרו ממנו, והם חילצו עצמם מערבה.
במקביל, הגיעו למוצב לוחמי שריון מחטיבה 188 ומחטיבה 7, פליטי הקרבות באזור, ומספר החיילים בו הגיע ל-28. החיילים נותרו בבונקר ללא אספקה וללא תחמושת משמעותית, אך עדיין היה להם קשר עם מפקדת הגדוד, והם הצליחו להעביר דיווחים מודיעיניים משמעותיים.
לאחר הלחימה העזה ונסיונות החילוץ הכושלים ביום הראשון של המלחמה, ביקש אנסבכר סיוע ארטילרי. הפגזים המועטים שהוקצו לטובת העניין לא הועילו, והוא החליט לסגת מהמוצב. גיחה קצרה החוצה הבהירה כי המוצב מוקף, ואין דרך להיחלץ ממנו. החיילים התבצרו בבונקר והשמידו את המפות ואת המסמכים הסודיים.
בתוך כך, המשיכו הסורים במאמציהם לכבוש את המוצב. הם התקרבו אל הבונקר, הטילו רימוני יד וירו פנימה פצצת RPG ומנשק קל. אנסבכר, שהיה פצוע קשה, הורה ליצחק נגרקר, טען-קשר בכוח השריון של חטיבה 188, לצאת אל הסורים. נגרקר אמר לסורים שבבונקר היו רק 4 חיילים מצוות טנק, 3 מהם מתו והוא היחיד ששרד. הסורים טעו לחשוב שנגרקר טייס, משום שהסרבל חסין האש שלבש דמה לסרבל טייסים, אך האמינו לדבריו שאין עוד חיילים חיים בבונקר. הם שבו אותו, והניחו לתל בשלב זה. לימים סיפר מנחם אנסבכר כי במהלך הטיהור הסורי שבוצע בעמדה נפגע אחד החיילים בצרה קשה ואיבד את שמיעתו. הפצוע החל לזעוק ובשל החשש כי החיילים יתגלו, נאלץ להורות לחנוק את הפצוע. לבסוף, הצליח החייל שקיבל את ההוראה להעביר לפצוע פתק שבו הזהיר אותו שעליו לשתוק פן ייחשף הכוח, וחייו ניצלו.
ביום השלישי של המלחמה, במקביל להדיפת הסורים מהתל, נשלח, תחת אש, כוח חילוץ שלישי. כוח זה הצליח להגיע למוצב, והופתע לגלות בו 28 לוחמים שהצליחו לשרוד לאחר ששהו במשך כ-30 שעות בבונקר.
בהמשך המלחמה נשלחו חיילי הגדוד לחזית הדרום והשתתפו בקרבות באזור העיר סואץ.
בתחקירים שנערכו לאחר המלחמה התברר כי הסורים חשבו כי בתל מוצב כוח גדול בהרבה, ולכן לא התקדמו דרומה לעבר היישובים הישראלים בדרום רמת הגולן.
