תקופת האביב והסתיו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין בין השנים 722 לפנה"ס ל 481 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו, תיעוד היסטורי של אותה תקופה אשר נכתב בידי קונפוציוס.
במהלך התקופה נערכו מלחמות רבות בין המדינות שהרכיבו באותה תקופה את סין מה שהביא לביזור של הכח השלטוני בסין העתיקה. בעקבות המלחמות הודחו שליטים רבים מכסאם, ושכבת האצולה בסין התפוררה למעשה. עם התפשטותם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא וכתוב אשר הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים עד לאותה תקופה. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית. לאחר תקופת האביב והסתיו החלה בסין תקופת מלחמת המדינות.
