ת'לוניוס מונק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ת'ליוניוס מונק (Thelonious Monk) (10 באוקטובר 1917 - 17 בפברואר 1982), היה מגדולי נגני הפסנתר של הג'אז. מונק היה מוזיקאי מחונן, ואפילו גאון, אולם לפני פריצתו היה קשה לקהל לקבל את המוזיקה שלו, מפני שהייתה חדשנית יחסית לתקופה.
ת'ליוניוס מונק נולד ב-10 באוקטובר 1917, ברוקי מאונט שבצפון קרוליינה. זמן קצר לאחר מכן עברה משפחתו לניו יורק.
הוא החל לנגן בפסנתר בערך בגיל 5. עבודתו הראשונה כפסנתרן הייתה ללוות מטיף דת נוצרי. מאוחר יותר, בשנים 1943-1940, הצטרף ללהקת הבית של "Minton's Playhouse", נראה שאז חיפש מונק סגנון אינדיבידואלי יותר לעצמו. הקלטות חובבניות מאותה תקופה מגלות אותו מנסה להידמות מידי פעם לטדי ווילסון, אולם מונק ניסה להשתמש בקצבים מסובכים יותר והרמוניות מתקדמות יותר. מונק עבד מעט עם לאקי מילינדר ב-1942 והצטרף לזמן קצר לתזמורתו של קוטי וויליאמס ב-1944 (וויליאמס היה הראשון להקליט את מונק מנגן את "אפיסטרופי" ומאוחר יותר את "ראונד מידנייט"), אבל היה זה כשהצטרף לקולמן הוקינס כפסנתרן הקבוע שלו כשמונק קיבל את הכרה נרחבת. בתחילה, התלוננו מעריציו של הוקינס על הפסנתרן האקצנטרי שהוסיף ללהקה, אולם הוקינס לא השתכנע וזיהה את הפוטנציאל האדיר אצל מונק.
בין השנים 1945-1954 מונק לא עבד הרבה באופן יחסי. הייתה זו תקופה קשה בשבילו, מכיוון שבאותו הזמן הקהל לא היה פתוח לחידושים, והתקשה לקבל את החומר של מונק. למרבה המזל, הקליט מונק מספר תקליטים ב-1947 וב-1951. כמו כן, הוא עבד מעט עם צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי. באותה תקופה היה על מונק לעבוד קשה מאוד על מנת להשאר בתודעה.
במהלך 1955 התחילה הקריירה של מונק להשתפר. הוא חתם על חוזה הקלטה עם ריוורסייד, ובהשפעת אורין קיפניוז שעבד בחברה זו, הקליט אלבום עם מספר שירים של דיוק אלינגטון וסטנדרטים אחרים, זאת על מנת שיהיה נגיש לחובב הג'אז הממוצע. ב-1956 מונק הוציא את הדיסק הקלאסי "Brilliant Corners", אך גם אז, לקח מעט זמן עד שההתייחסות למונק השתנתה באופן גורף וקבוע. אחרי צאת האלבום המשיך לעבוד מונק, הוא הופיע עם ג'ון קולטריין וכנראה שזו הייתה נקודת המפנה בחייו. אז הבינו המבקרים והחובבים את גדולתו של מונק. העובדה שהיה כל כך מיוחד הייתה לחסרון בתחילה, אולם מאוחר יותר, כשהקהל מאס בפסנתרני הג'אז ה"סטנדרטיים" דאז והחל לחפש סגנון חדש ואת הגאון הבא, הפך מונק לסלבריטאי. נקבע לו סטטוס חדש שלא השתנה במשך כל הקריירה שלו, ועד ל-1973 הקליט המוני תקליטים והופיע בתדירות רבה מאוד.
ב-1973 פרש מונק מן הקריירה שלו במוזיקה, הוא סבל ממחלת נפש מסוימת ולא יכל לעבוד באופן תדיר כמו שעבד קודם לכן. מלבד מספר הופעות באמצע שנות ה-70, מונק חיי את חייו מחוץ לעולם הג'אז באותה תקופה.
מונק נפטר ב-17 בפברואר 1982, כאשר היה בן 64. הייתה אז תחושה כי כולם עושים מחוות למונק ולפועלו, ושירו המפורסם ביותר "Round Midnight" הפך ללהיט פופ לזמן מה. מלבד זה, מספר פסנתרנים כגון טומי פלנגן ומרקוס רוברטס ניסו לשחזר את סגנונו המיוחד, אך לשווא.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים בנגינת סולו
כשנכנס מונק הישר אל תוך זירת הג'אז בניו יורק בתחילת שנות הארבעים, סגנונו האישי היה כבר מפותח לחלוטין. לאורך כל חייו, הוא לא התעניין בדבר כפי שהתעניין במוזיקה שלו. את רוב יצירותיו כתב מונק בין הגילאים 45 ל-55.
בכל הקלטה בה השתתף מונק, נשמע סגנונו המובהק. בביוגרפיה שלו, סיפר דיזי גילספי שהוא מעולם לא שמע את מונק מנגן בצורה שונה. קני קלארק מוסיף, שבזמן בית הספר התיכון, כשניגן מונק מוזיקת גוספל, לא היה דבר מיוחד בסגנונו. כאשר החל המסע ברחבי ארצות הברית, בקנזס סיטי שמעה אותו מרי לו וויליאמס וציינה את סגנונו השוטף והמהיר באותן שנים, סגנון שאף על פי שהגיע מהסווינג, היה שונה ממנו לחלוטין. במשך כל שנותיו כפסנתרן, לא השתנה סגנונו, למרות שינויים רדיקליים שעבר הג'אז בשנות הקריירה שלו. סגנונו של מונק היה בולט מאד, וניתן היה לזהות את נגינתו בכל רגע. גם במובן זה הוא היה מיוחד. מספר הפסנתרנים עם סגנונות מיוחדים היה קטן באותה תקופה.
למרות ייחודו, סגנונו של מונק קשה מאוד לניתוח. כמעט ולא היה אפשרי לנתח את נגינתו, ולחקות אותה מכיוון שהסאונד של מונק מקורו במהות הנגינה, ולאו דווקא באימונים או בטכניקה כלשהי. מונק נהג "להתקיף" את הפסנתר, דבר שקשה להבנה או לניתוח.
הנגינה של מונק בדרך-כלל לא מתואמת במתכוון, גם למנגינה המנוגנת וגם לשאר הכלים. ראשית, ישנו הצליל הבלתי רגיל, שיוצר מונק בנוקשות. בדרך כלל בתקופה זו, תשומת הלב שמקבל המגע כגורם להוצאת צליל מהפסנתר היא קטנה, ורק במקרה של יוצרים כמו מונק ניתן לשים לב אל סגנון המגע. הטכניקה הרווחת, של מתיחת האצבעות, לא הייתה בשימוש אצל מונק. למרות שהיה איש גדול ממדים, אצבעותיו היו קטנות. במקום טכניקה זו, ניגן מונק בטכניקת "תקיפה", כאשר אצבעותיו מכוונות כמו חץ אל הפסנתר, והוא "יורה" אותן לכיוונה של המקלדת. הטכניקה הזאת נוגדת למעשה את הטכניקה שפותחה על מנת לאפשר מהירות ושטף בנגינה. למרות שלמעשה לא השתמש בטכניקה הנכונה ושילם על כך מעט במהירות, אין להתייחס לסגנונו כברירת מחדל עבורו. מונק בחר מהתחלה את הדרך הזאת, כאשר יכול היה לבחור גם בדרך המקורית. כשמונק בחר להראות שטף או טכניקה, הוא היה מנגן את הסולם המוגדל, האהוב עליו בעיקר באילתורים, או סולמות כרומטיים כאלה ואחרים.
גם בתחום הפקת הצליל, מעדיף מונק את הסקונדה הקטנה, לעתים מתפרש הדבר כאילו חיפש את רבע הטון שבין שני צליל הסקונדה הקטנה. למעשה, האזנה קשובה מראה כי לעתים רחוקות נוגנו שני הצלילים באותה עוצמה. בדרך כלל זוכה הצליל הרלוונטי לסולם ליתר עוצמה ומשך זמן. הדבר יוצר אפקט גלישה מצליל לצליל כפי שנגני כלי הנשיפה מבצעים את ה"Blue Notes". לעתים קרובות הסקונדה הקטנה משמשת כמעין קיצור לאקורדים בעלי דרגה תשיעית. פן נוסף בנגינתו הוא המינימליזם והקטיעות הרבות בנגינתו. וכך גם החיסכון בליווי. מונק משתמש בהפוגות בנגינה כניגודים וכחיזוק האלמנט באוזן המאזין, כשמופיעים אקורדים שלכאורה מתנגדים לטונליות, למאזין יש מספיק בטחון בהחלטיות של מונק באשר לביצועם בשל ההפסקות והנשימות שבנגינתו. השליטה הכמעט בלתי מודעת בקומפוזיציה והמבנה ההרמוני שלה, הוא הבסיס לשליטה המושלמת של מונק בסאונד. הדבר משתמע מדבריו של דיזי גילספי: "אם אתה רוצה לשמוע את מונק, אתה חייב להכיר את היצירה ואת ההרמוניה על בוריה. אחרת, תתקל בקשיים רבים." מונק תמיד התייחס באילתוריו למבנה כולו: אקורדים, דגשים קצביים ומלודיה.
על בסיס המבנה הורטיקאלי של הקטע, פיתח מונק רעיונות הוריזונטלים אשר מצטיינים לרוב באופי קצר, וריאציות חוזרות על הרעיונות התימטיים והקצביים של החומר. מתוך גישה זו ברור כי חלוקת התפקידים בין הידיים כנהוג בביבופ, כשיד ימין מנגנת תווים בודדים ויד שמאל מעטרת בהרמוניה שברקע, גישה זו אינה תקיפה יותר. בסאונד של מונק, במיוחד בהקלטות הסולו, נשענת הנגינה על חלוקת תפקידים שווה בין הידיים. בהקשר לזה, ניתן לומר על מונק, שהוא משתייך למסורת של נגני הסטרייד הגדולים, אפילו ארט טייטום.
פסנתר הסטרייד היה בשבילו סגנון אחד מבין סגנונות רבים של הפקת צליל – סגנון שהוא מאוד העריך. בכל מקרה, מונק עשה שימוש בסגנון זה כדי ליטול מעט מהתפקידים המסורתיים של יחידת הקצב בהרכב הביבופ. הסגנון המקובל בביבופ היה נגינת קווים המדמים כלי נשיפה (Horn Lines (. באותה עת, יד שמאל מספקת באופן ספורדי, את ההרמוניה. בניגוד לכך, ידו הימנית של מונק אינה מנגנת "Horn Lines". היא מקווצת באופן פסנתרני את מה שנשפן היה מביע בריצות ארוכות, בעת בה יד שמאל מתעמתת ומשלבת קווי בס ואקורדים. באופן אולטימטיבי, הכול משרת את הצרכים של הסאונד האופייני למונק. מונק היה פסנתרן הג'אז המודרני הראשון שביצע הקלטות סולו. למעשה, באלבום הסולו הראשון, שהוקלט בפריס ב-1954 הוא אינו מנגן כה שונה מהקלטותיו המוקדמות, במסגרת הרכב. בהקלטות אלו מופיע פן נוסף בסאונד של מונק. הפיתוח ההוריזונטלי של נגינתו שואב לעתים מתח מן העובדה שאף אחת מהידיים – לעתים לאורך מספר תיבות – אינה מספקת באופן ברור את החומר הבסיסי של מבנה הקטע. בהקלטות הסולו המאוחרות שלו, הגדיל מונק לנצל את הזדמנויות הרובטו (קצב חופשי, לא מטרונומי), אך אפילו בסגנון זה כוחם הריתמי של המשפטים המוזיקליים כה משכנע עד כי תחושת הסווינג נשמרת גם בסגנון חופשי זה.
צד בצד עם טכניקת הרובטו, עובר מונק לעתים לתבניות בס שעוזרות לבסס את הפעמה. הוא שואב אותן מהסטרייד, ומשתמש בהן במיוחד כשהוא מבצע קטעי סטנדרט. מה שנובע מכך אינו מהווה פרודיה, אלא תצוגה הומוריסטית של החומר הישן אל תוך עולמו האישי של מונק. מונק אינו מתרחק יותר מדי מהנושא המקורי של היצירה, כך שהקווים המלודיים המקוריים נשארים תמיד בשמיעתו של המאזין, כחומר להשוואה.
[עריכה] מאפיינים בנגינת הרכב
סגנונו היחודי של מונק התפתח בנגינת הרכבים : במינטונ'ס פלייהאוס בתחילת שנות הארבעים. ליווי הפסנתר היה בראש ובראשונה חסכני. לעתים נשאר דומם במשך תיבות שלמות ואז אפקטיבי יותר בנגיעות ההרמוניות המלוות. בכך דומה הפסנתר מעט לסגנונו של המתופף קני קלארק, שהתפתח לכיוון הביבופ ביחד עם מונק. מונק ראה בליווי לא רק תרומה הרמונית, אלא גם הזדמנות לעצב את המבנה שמתחת למלודיה או לסולו. הוא מקפיד לחזור ולהזכיר מוטיבים מתוך הנושא, ועושה בהם שימוש גם בליווי, וכך יוצר מקשה אחת כוהרנטית. לעתים העדיף מונק שללא ללוות כלל, ולגלות למאזין את הייחוד והאווריריות שביחידת קצב מלווה, ללא הרמוניה. באילתוריו במסגרת הנגינה בהרכבים, עשה מונק דרך שרק פסנתרנים מעטים עשו. כפי שכבר נאמר, התחלקה הפקת הצליל בין שתי הידיים באופן פחות או יותר שווה. הידיים מנגנות לעתים באופן חופשי זו מזו, ולעתים בתאום בכדי להפיק מלודיה מהורמנת (Block Chords) אשר בה הדרגה התשיעית לרוב דומיננטית. במנעד הנמוך, התשיעיות מתקצרות לכדי סקונדות. כבכל זאת מופיעים משפטים בסגנון כלי נשיפה, הם בדרך כלל מופיעים בקצרה והחלטיות.
[עריכה] מונק כמלחין
ניתן לשער כי ההשפעה של מוזיקה קלאסית מערבית על מונק הייתה מעוטה מאד. מהר מאוד הפכו יצירותיו של מונק ליצירות סטנדרט בקרב נגני הביבופ. כישרונו כמלחין פיצה לעתים על חסרונותיו כפסנתרן בעיני כמה מוזיקאים.
עד לאוקטובר 1952 כלל הרפרטואר של מונק 23 יצירות מקוריות. ביניהן - Epistrophy”", “Straight No Chaser" ו- “Well You Needn't" זכו במיוחד להכרה כסטנדרטים. בשלוש השנים העוקבות, הוסיף מונק 16 קטעים נוספים, מהן "Bemsha Swing" ו- "Blue Monk" הפכו לסטנדרטים. בשבע השנים עם חברת "Riverside" נוספו 13 יצירות נוספות. ביניהן – "Brilliant Corners", ו-"Crepuscule With Nellie", אך סגנונו של מונק מוטבע בקטעים אלה באופן כה מובהק, עד שמעטים הנגנים בני זמנו, שההינו לנגנם. בין השנים 1962 ל- 1967 הוסיף מונק עוד 10 יצירות.
רוב יצירותיו הן במבנים המסורתיים של 12 או 32 תיבות, אך גם במבנים נדושים אלה השיג מונק תוצאות יחודיות וראויות לציון. במבנה ה-AABA שלו, חלק ה-B הוא המרכיב הדומיננטי. שם מתגלה שפתו של מונק ביתר שאת. קטעי הבלוז שלו בדרך כלל יותר מתעלים מעל לריף-ארבע-התיבות המקובל. גם במבנה פשוט זה, שינוי המקום של המוטיבים המלודיים מבטיח תמיד מעבר מעבר לקו התיבה, או לקו הדמיוני בין חטיבות ארבע התיבות. אכן, קסמן של המלודיות של מונק הוא בתחושה ובמיקום הקצבי שלהן. החסכנות ההרמונית של מונק, מונעות מהבלדות האמוציונליות ביותר שלו להשמע רגשניות יתר על המידה. נאמר עליו שהאילתורים שלו היו יצירות שעברו "המסה", ואילו יצירותיו היו אילתורים שעברו "הקפאה". בשני המקרים, זוהי תוצאה של גישה פסנתרנית מובהקת. יצירותיו של מונק הן בראש ובראשונה יצירות לפסנתר, וליתר דיוק, פסנתרו של מונק.
[עריכה] שירים מפורסמים שכתב
- Blue monk
- Brilliant corners
- Epistrohpy
- Evidence
- In Walked Bud
- Off minor
- Round Midnight
- Ruby my dear
- Straight, no chaser
- You needn't
[עריכה] נגנים מפורסמים שאיתם עבד
- ארט בלייקי
- ג'ון קולטריין
- ג'וני גריפין
- דונלד בירד
- דיזי גילספי
- מילט ג'קסון
- מקס רואץ'
- סוני רולינס
- צ'ארלי פארקר
- קולמן הוקינס
