DC-3 דקוטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
DC-3 דקוטה - מטוס תובלה דו-מנועי מתוצרת חברת דאגלס האמריקנית. טס לראשונה בשנת 1935, ונחשב לאחד המטוסים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של התעופה. ה-DC-3 הוא מטוס התובלה הנמכר ביותר בהיסטוריה: מעל 10,000 מטוסי DC-3 נבנו. בשירות חברות התעופה המסחריות, יעילותו הובילה להוזלת כרטיסי הטיסה לנוסעים, ותרמה לפופולריות של הטיסות בצורה משמעותית ביותר.
מטוס תובלה צבאי שהוא גרסה צבאית של ה-DC-3 נקרא C-47 Skytrain או דקוטה,[1] מטוס זה הוא למעשה הדקוטה האמיתית. שימש בשירות צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, והיה מטוס תובלה מוצלח ואמין ביותר - כה מוצלח, עד שנטבעה לגביו האימרה "התחליף היחיד לדקוטה היא דקוטה אחרת".
תוכן עניינים |
[עריכה] תהליך הפיתוח
חברת התעופה האמריקנית TWA פירסמה בשנת 1932 מכרז לפיתוח מטוס נוסעים חדש ומתקדם, שיחליף את מטוסי הנוסעים המיושנים. המטוס החדש נדרש להיות מתכתי, חד-כנפי, ומסוגל להטיס 12 נוסעים למרחק של 1,750 ק"מ, במהירות של 240 קמ"ש. בנוסף, המטוס נדרש לטוס גם בלי אחד המנועים (למקרי חירום). חברת דאגלס זכתה במכרז, וב-17 בדצמבר 1935 (יום השנה ה-32 לטיסתם הראשונה של האחים רייט) המריא המטוס לראשונה. ביצועיו איפשרו טיסה מהירה מחוף אל חוף בארצות הברית (עם עצירה אחת לתדלוק), והוא הוביל למהפכה אמיתית בטיסות המסחריות, שהפכו לפופולריות מאוד. חברות התעופה האמריקניות רכשו מאות מטוסי דקוטה.
הדגם הצבאי לתובלה C-47 Skytrain תוכנן בתחילת שנות הארבעים, לדרישת הצבא האמריקני. עם כניסת ארצות הברית למלחמה, בדצמבר 1941, גוייסו מטוסי דקוטה אזרחיים לצבא. מטוסי הדקוטה בשירות בעלות הברית טסו בכל החזיתות, ומילאו משימות תובלה והצנחה של כוחות ואספקה, פינוי, מודיעין ומשימות שונות. הצבא האמריקני לבדו הפעיל כ-600 מטוסים.
מטוס ה- C-47 Skytrain נקרא במדינות חבר העמים הבריטי בשם דקוטה ובעברית נקראים כך כל הדגמים הדומים לו כגון ה- DC-3. טייסת 44 של חיל האוויר הדרום אפריקאי שהשתמשה במטוסי דקוטה הוקמה לראשונה בשנת 1944 בבסיס קהיר מערב במצרים.
[עריכה] שירות בחיל האוויר הישראלי
מטוסי הדקוטה הראשונים של חיל האוויר הישראלי נרכשו בדרום אפריקה, והגיעו לישראל בשנת 1948. במלחמת העצמאות המטוסים שימשו כמטוסי תובלה והפצצה. הטלת הפצצות מהמטוס בוצעה בצורה ידנית, משום שהמטוס לא הותאם לנשיאת חימוש (חיל האוויר המצרי השתמש בדקוטות להפצצת תל אביב במלחמת העצמאות עד שמודי אלון הפיל שניים מהם מעל העיר). המטוסים השתתפו בקרבות בכל החזיתות, ותקפו בסוריה ובמצרים. הם השתתפו במבצע אבק (אספקה לנגב) ובמבצע עובדה (כיבוש אילת).
בשנות החמישים שירתו בטייסת מספר מטוסים, ששימשו לאימוני צניחה ולתובלה. מטוסים נוספים הושאלו מחיל האוויר הצרפתי.
במסגרת מבצע קדש (מלחמת סיני), ב-29 באוקטובר 1956, המריאו מטוסי דקוטה מבסיס תל נוף, וכל אחד מהם נשא 25 צנחנים. כדי לא להתגלות במכ"ם המצרי, הם טסו בגובה נמוך (כ-150 מטר), ולפני ההצנחה התרוממו לגובה של כ-450 מטר. בצניחה הזאת צנח גדוד הצנחנים 890, בפיקודו של רס"ן רפאל איתן (לימים הרמטכ"ל), ליד מעבר המיתלה בסיני, ואילו ב-2 בנובמבר הצניחו הדקוטות את גדוד הנח"ל המוצנח 88, בפיקוד מוטה גור (גם הוא רמטכ"ל-לעתיד) בא-טור שבדרום-מערב סיני. (היו אלה שתי הצניחות המבצעיות היחידות בתולדות צה"ל). במהלך המלחמה המטוסים מילאו משימות הצנחה, פינוי, תובלה, סיור ומשימות נוספות.
משנות ה-60 של המאה ה-20, מטוסי הדקוטה שימשו כמטוסי תובלה משניים, במשימות שונות. במיוחד בזמן השליטה הישראלית בסיני המטוסים שימשו לחילופי כוחות ולהובלת חלקי חילוף לבסיסים וליחידות חיל האוויר בסיני. בדקוטות אחדות של החיל היה שלט בו נכתב: "התחליף היחיד לדקוטה היא דקוטה אחרת".
במלחמת ששת הימים (1967) המטוסים שימשו לתובלת כוחות, במלחמת יום הכיפורים (1973) שימשו לפינוי פצועים, ובמלחמת לבנון (1982) ביצעו משימות לוחמה אלקטרונית.
המטוסים יצאו משירות בשנת 2001, בתום 53 שנות שירות רצופות. מטוסי הדקוטה האחרונים של החיל נמכרו לאספני מטוסים מארצות הברית.
טייסת "הדקוטה", שהפעילה דקוטות משנת 1948, המשיכה להפעיל מטוסי תובלה מדגם ערבה, ובשנת 2005 היא קולטת מטוסי מודיעין חדשים מדגם גאלפסטרים 5 (נחשון).
[עריכה] נתונים
- אורך: 20 מטר
- גובה: 5 מטר
- מוטת כנפיים: 29 מטר
- משקלים: ריק 7.7 טון, מירבי 15 טון
- הנעה: שני מנועי מדחף, מתוצרת פראט אנד וויטני (ארצות הברית), בעלי הספק של 1,200 כ"ס כל אחד
- מהירות מירבית: 370 קמ"ש
- תקרת גובה: 7,000 מטר
- טווח טיסה: 2,400 ק"מ
- צוות אוויר: קברניט, טייס משנה, נווט, אלחוטאי אוויר
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דקוטה זה בית מטוס הדקוטה יוצא משירות צבאי. כולל "שיר הדקוטה" מאת שולי נאור (נדלר)
