אילת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בעיר אילת. לערך העוסק באוניית חיל הים "אילת", ראו אח"י אילת.
| אילת | |
 |
|
 |
|
| שם באנגלית | Elat |
| מחוז | דרום |
| תאריך יסוד | 1951 |
| אוכלוסייה | 45,700 תושבים |
| צפיפות אוכלוסייה | 539 אנשים לקמ"ר |
| שטח שיפוט | 84,789 דונם |
| ראש העירייה | מאיר יצחק הלוי |
| דירוג חברתי-כלכלי | בינוני (5 מתוך 10) |
| אוכלוסיה לפי גילאים | |
| גילאי 0 - 4 | 9.4% |
| גילאי 5 - 9 | 8.3% |
| גילאי 10 - 14 | 6.1% |
| גילאי 15 - 19 | 6.6% |
| גילאי 20 - 29 | 27.9% |
| גילאי 30 - 44 | 18.1% |
| גילאי 45 - 59 | 14.9% |
| גילאי 60 - 64 | 2.5% |
| 65 ומעלה | 6.1% |
| חינוך | |
| סה"כ בתי ספר | 17 |
| – יסודיים | 11 |
| – על-יסודיים | 11 |
| תלמידים | 6,936 |
| – יסודיים | 3,821 |
| – על-יסודיים | 3,115 |
| מספר כיתות | 276 |
| ממוצע תלמידים לכיתה | 25.1 |
| לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2004 | |
| http://www.eilat.muni.il | |
אילת היא עיר במחוז הדרום בישראל, עיר נמל ותיירות. בעברה נקראה אילת אום רשרש, ובעבר הרחוק יותר בשם עציון גבר. אילת היא העיר הדרומית ביותר בישראל, ממוקמת 238 ק"מ דרומה מבאר שבע ו־346 ק"מ מתל אביב. שטח השיפוט שלה הוא 80,000 דונם. אילת נוסדה בשנת 1951 על חוף מפרץ, שהוא שלוחתו הצפונית של ים סוף. היא הוכרזה כעיר בשנת 1959.
לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש באילת 45,700 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.5 אחוז. רוב תושבי אילת הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 982 נשים לכל 1,000 גברים.
לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני (5 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ד (2003/2004) היה 59.1 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2003 היה 5,143 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,008 ש"ח).
אילת סמוכה לטאבה שבשליטת מצרים, ולעקבה שבשליטת ירדן. משנת 1985 מוגדרת אילת כשטח של "אזור סחר חופשי", ולכן לא משלמים בה מע"מ (פרט לסיגריות ומוצרי-חשמל שונים).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אילת נזכרת כאחת התחנות במסע בני ישראל במדבר ביציאת מצרים. ראשיתו של היישוב בקצהו הצפוני של ים סוף, הייתה כנראה בעיר עציון-גבר, ששרידיה מצויים בתחומי ירדן, קרוב אל הגבול עמה. אילת הייתה עיר נמל ומסחר ומרכז נחושת. דוד המלך, שכבש את ארץ אדום הסמוכה, השתלט גם על אילת (שנקראה אז אילות).
אזכורים בתנ"ך:
- מלכים ב' י"ד כא: "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו."
- מלכים ב' ט"ז ו: "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
במסגרת מבצע עובדה ב-10 במרץ 1949, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת.
[עריכה] תיירות
אילת היא עיר תיירות, כאשר מוקדי המשיכה העיקריים בה הם ים סוף וחופו, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים.
בהשוואה למוקדי תיירות בעלי אופי דומה המצויים בחופי אוסטרליה ואמריקה התיכונה, אילת נמצאת במרחק קצר מיבשת אירופה ולכן תיירים רבים מיבשת זו מעדיפים אותה על פני מקומות אחרים.
באילת ממוקמים עשרות בתי מלון הנחשבים למפוארים ביותר בקנה מידה עולמי, לצד מרכזי בילוי ובידור והמצפה התת-ימי.
[עריכה] חינוך
בעיר אילת פועלים מספר בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אלמוג, יעלים, היובל, עציון גבר, הרי אילת, צאלים, אופיר, שני בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג ואור אבנר (חב"ד) וכן בי"ס אור החיים של ש"ס השייך לחינוך העצמאי.
במסגרת החינוך העל יסודי, קיימים שלושה בתי ספר ממלכתיים הכוללים חט"ב ותיכון יחד: רבין, בגין, וגולדווטר. כמו כן, קיים חינוך על יסודי ממלכתי דתי לבנות במסגרת אולפנת תהילת ישראל לכיתות ז' - י"ב ולבנים במסגרת חט"ב ימין הרצוג עד כיתה ח'. באילת הייתה בעבר חטיבה עליונה (כיתות ט'-י"ב) לתלמידים דתיים אשר נסגרה עקב מיעוט התלמידים.
בשנים האחרונות קיים מאבק של הורים להחזרת החינוך הדתי התיכוני לבנים, אך בינתיים אין הצלחה עקב מיעוט התלמידים המוכנים להתחנך בתיכון דתי בעיר וכן עקב מחלוקות פנימיות בציבור הדתי לגבי אופי המסגרת. מאז שנת 1998 בערך, פועלת באילת ישיבת הסדר, ישיבת "איילת השחר".
החינוך האקדמי באילת כולל את שלוחת אוניברסיטת בן גוריון וכן את שלוחת מכללת לוינסקי לחינוך. קיימת שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה בעיר, אך פעילותה מצומצמת מאוד.
[עריכה] תחבורה
בעיר אילת פועלים קוי אוטובוס של חברת אגד, שגם מפעילה קווים בין עירוניים רבים המקשרים את אילת עם שאר חלקי הארץ, ובמיוחד במהלך עונות התיירות. בשל האופי התירותי של העיר, פועלות באילת מוניות רבות, כאשר מספר המוניות לנפש באילת הוא מהגבוהים בישראל.
באילת פועל נמל התעופה אילת המשמש בעיקר לטיסות פנים־ארציות. כ-50 ק"מ מאילת, פועל נמל התעופה עובדה - שדה תעופה אזרחי משותף עם בסיס חיל האוויר אשר קולט טיסות תיירות מחו"ל לאילת. בקרבת אילת ישנם מעברי גבול יבשתיים למצרים ולירדן ונמל המשמש בעיקר להעברת סחורות.
כבר בשנות ה־50 העלה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, תוכנית להקמת קו רכבת לאילת. מאז אישרה אותה הממשלה שמונה פעמים, אך מסיבות שונות התוכנית מעולם לא מומשה.
[עריכה] ראשי העירייה
- חנוך ננר בשנים: 1959-1951.
- יוסקה לוי בשנים: 1967-1959.
- אשר אזר בשנים: 1973-1967.
- גדי כץ בשנים: 1983-1973.
- רפי הוכמן בשנים: 1993-1983.
- גבי קדוש בשנים: 2003-1993.
- מאיר יצחק הלוי, החל משנת 2003.
[עריכה] ערים תאומות
אנטיב, צרפת
אריקה, צ'ילה
דרבן, דרום אפריקה
לוס אנג'לס, ארצות הברית
סמולין, בולגריה
קאמן, גרמניה
שופרון, הונגריה
קאמפן, הולנד
אושואיה, ארגנטינה
[עריכה] מראה פנורמי מהמפרץ של העיר אילת
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אילת |
- מוזיאון אילת עירי
- האתר הרשמי של עיריית אילת
- אילת במרכז המידע להתיישבות בנגב
 |
||
| ערים | אופקים · אילת · אשדוד · אשקלון · באר שבע · דימונה · ירוחם · נתיבות · ערד · קריית גת · קריית מלאכי · רהט · שדרות |
 |
| מועצות מקומיות | חורה · ירוחם · כסיפה · להבים · לקיה · מיתר · מצפה רמון · עומר · ערערה-בנגב · רמת חובב · שגב-שלום · תל שבע | |
| מועצות אזוריות | אבו בסמה · אשכול · באר טוביה · בני שמעון · הערבה התיכונה · חבל אילות · חוף אשקלון · יואב · לכיש · מרחבים · רמת נגב · שדות נגב · שער הנגב · שפיר · תמר | |
