OKH
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה-OKH (ראשי תיבות בגרמנית של "Oberkommando des Heeres" - מפקדה עליונה לכוחות היבשה) היה ארגון צבאי בגרמניה הנאצית, ששימש כמפקדה לכוחותיה הצבאיים ביבשה בין 1936 ל-1945. ה-OKH היה כפוף למפקדה בשם OKW (ראשי תיבות ל-"Oberkommando der Wehrmacht", מפקדה עליונה של הוורמאכט). בפועל, קיבל ה-OKW כמה מסמכויות הביצוע והתכנון של ה-OKH, כאשר משנת 1941 ואילך היה ה-OKW אחראי למבצעים במערב, ואילו ה-OKH היה אחראי למבצעים בחזית המזרח.
במקביל ל-OKH היו מפקדות דומות לצי (OKM - Oberkommando der Marine) ולחיל האוויר (OKL - Oberkommando der Luftwaffe). שלוש מפקדות אלו היו בתאוריה כפופות ל-OKW, אך למעשה פעלו באופן עצמאי.
מפקדי ה-OKH (בראשי תיבות - OBdH קיצור ל- Oberbefehlshaber des Heeres), היו:
- גנרלאוברסט ורנר פון פריטש (1935 - 1938).
- גנרלפלדמרשל ולטר פון בראוכיץ' (1938 - 19 בדצמבר 1941).
- אדולף היטלר (19 בדצמבר 1941 - 30 באפריל 1945).
- גנרלפלדמרשל פרדיננד שרנר (30 באפריל 1945 - 8 במאי 1945).
ה-OBdH לא עסק בתכנון מבצעים. משימה זו הייתה משימתו של המטה הכללי, כך שהאדם החשוב ביותר בצבא היבשה היה ראש המטה הכללי (Chef des Generalstabs des Heeres).
צבא היבשה היה תמיד הגורם המוביל בתכנון מערכות הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, ולא היה תכנון משולב של כל שלושת הזרועות. תפקיד ראש ה-OKW לא נועד לכך, ולא היה בידו את המשאבים לשם כך.
ה-OKW הוקם בשנת 1938 במהלך שינוי מהותי במבנה הצבא הגרמני, בו ניצל היטלר שורה של שערוריות מין (חלקן מפוברקות) על מנת להיפטר ממפקדים בכירים בצבא (ורנר פון בלומברג וורנר פון פריטש) על מנת לנסות ולאחד את כל שלושת הפיקודים של הצבא תחת סמכותו. באותו מהלך הפך "המטה הכללי" ל"מטה הכללי של כוחות היבשה", אם כי סמכויות התכנון שלו נותרו כשהיו. נראה כי מטרת הקמתו של ה-OKW הייתה פוליטית, למנוע מן "המטה הכללי" את תכנון האסטרטגיה רבתי, והפיכתו למחלקה מקצועית העוסקת בתכנון על פי הוראות פוליטיות המתקבלות מן ה-OKW או ישירות מהיטלר.
במהלך המלחמה הלכו והוגבלו סמכויותיו המקצועיות של ה-OKH, כאשר היטלר העניק סמכויות גוברות והולכות ל-OKW. כך, למשל, מערכת הפלישה לנורבגיה תוכננה לחלוטין מחוץ ל-OKH.
ראשי המטה הכללי בזמן הרייך השלישי היו:
- גנרלאוברסט לודוויג בק (1 באוקטובר1933 - 31 באוגוסט 1938).
- גנרלאוברסט פרנץ הלדר (1 בספטמבר 1938 - 24 בספטמבר 1942).
- גנרלאוברסט קורט צייטצלר (24 בספטמבר1942 -10 ביוני 1944).
- גנרללויטננט אדולף הויזינגר (10 ביוני1944 - 21 ביולי 1944).
- גנרלאוברסט היינץ גודריאן (21 ביולי 1944 - 28 במרץ 1945).
- גנרל דר אינפנטרי הנס קרבס (28 במרץ 1945 - 30 באפריל 1945).
[עריכה] היטלר כמפקד ה-OKH
בעת מתקפת הנגד של הצבא האדום בקרב על מוסקבה, אירע שילוב גורמים שהביא לידי כך שהיטלר לקח על עצמו את הפיקוד האישי על ה-OKH. המדובר במדיניותו שלא לאפשר נסיגה כלשהי, שהייתה מנוגדת לעמדת רוב אנשי המקצוע במפקדת ה-OKH, (ובדיעבד נראית כמדיניות נכונה בתנאים אלו), בשילוב עם בריאותו הלקוייה של מפקד ה-OKH, ולטר פון בראוכיץ'. השתלטותו של היטלר על ה-OKH הביאה לשליטה מוחלטת של הטר"ש לשעבר בוורמאכט, ולהפיכת התואר "מפקד עליון" מהלכה למעשה, עד לרמת מתן הפקודות לגדוד הבודד.
מצב זה נמשך במהלך כל המלחמה. בין תוצאותיו היו מתן הפקודה המפורסמת לארמיה השישית שלא לנסות ולפרוץ את המצור שבו הייתה נתונה במהלך קרב סטלינגרד, פקודה שלמעשה הביאה לסופה של הארמיה השישית, ולתבוסה הגרמנית שרבים רואים בה את המפנה במלחמה.
גנרלים רבים, בספרי זכרונות שנכתבו לאחר המלחמה, ניסו ליצור מיתוס כאילו היו אלו פקודותיו ה"חובבניות" של היטלר, שהביאו לתבוסה אותה נחל הוורמאכט. נראה כי הסכמתם של אלו לכפוף עצמם לשיקול דעתו גם בעניינים מקצועיים, סיפקה להם תירוץ נוח למחדליהם. לא מתן הפקודות המבצעיות הוא שהיווה את הבעיה ברוב המקרים, שכן היטלר היה בעל אינטואיציה צבאית ראויה, וחלק ניכר מפקודותיו אכן תאמו את המצב הצבאי, אלא האסטרטגיה הכוללת של ניהול מלחמת שיעבוד עולמית בשתי חזיתות בעת ובעונה אחת.
לקראת סוף המלחמה, בהיותו מסוגר בבונקר, אכן איבד היטלר את הקשר עם המציאות, והדיווחים שקיבל היו שגויים ודמיוניים. את ימיו האחרונים הוציא בהזזת יחידות על גבי המפה, יחידות שכבר מזמן לא היו קיימות, או שלא היו בעלות הכוחות שייחס להן היטלר.בצוואתו הוריש היטלר את התפקיד לפילדמרשל פרדיננד שרנר וזה החזיק בתואר זה שהיה למעשה ללא משמעות ,עד לכניעה ב8 במאי 1945.
[עריכה] משפטי נירנברג
חלק ממדיניות בעלות הברית שיזמו את משפטי נירנברג היה העמדתם לדין של ארגונים, על מנת להקל על ההליך במשפטיהם של יחידים. כך, די יהיה בכך שיוכח כי אדם מסוים הוא חבר בארגון שהורשע, על מנת שניתן יהיה להרשיעו גם בפשעים בהם הורשע הארגון. ה-OKW היה בין הארגונים שהועמדו לדין, וכמוהו גם "המטה הכללי", שהיה חלק מן ה-OKH. עם כל זאת, ה-OKH עצמו לא הועמד לדין. הארגונים הצבאיים שהועמדו לדין (ה-OKW והמטה הכללי) זוכו, בניגוד לארגונים אחרים, כגון ה-RSHA ושאר זרועות ה-SS שהורשעו.
