אאובויה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אאובויה Εύβοια (ביוונית מודרנית מבטאים אביה), הגדול באיי יוון אחרי כרתים ואחד מחמשת מחוזות המשנה המרכיבים את המחוז המינהלי של מרכז יוון.
שטח האי הוא 3,908 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו 215,136 תושבים, נכון לשנת 2001. צורה האי מאורכת, הוא כמעט צמוד לחוף המזרחי של יוון ומהווה המשכו של רכס הרים הכולל על היבשת את ההרים אתוס, אולימפוס, אוסה ופליון, עובר דרך אאובויה וממשיך בכמה איים הרריים, אנדרוס, טנוס ומיקונוס. קיימת חלוקה טבעית של האי לשלושה אזורים. האזור הצפוני מיוער מאוד ונשלט על ידי הפסגה פיקסריה (גובה 1,371 מטר) ואקלימו זהה לאקלים של חצי האי פליון הסמוך אליו. החלק המרכזי של האי הינו הפורה ביותר ויש בו מישורים נרחבים ובדרומו ההר דירפיס (גובה 1,745 מטר). דרום האי דומה בטופוגרפיה ובאקלים שלו לאיי הציקלדים ובמרכזו ההר אוכחי (גובה 1,394 מטר).
שני גשרים, הגשר הישן והגשר הגבוה, מחברים בין האי ובין היבשת וניתן להגיע אל האי במכונית וברכבת וכמובן גם במעברות שחוצות את תעלת אווריפוס. לאי יש שלושה נמלים עיקריים: קימי, כלקידה וקריסטוס.
אוכלוסיית האי מגוונת ומקורה ממחוזות שונים ביבשת וגם מהאיים השונים. בין התושבים היוונים יש גם אלבנים וולאכים.
על פי המיתולוגיה היוונית אאובויה הייתה אהובת פוסידון והיא נתנה את שמה לאי. הומרוס מספר באיליאדה שהערים היווניות סיפקו את האוניות לצי שיצא נגד טרויה וביניהן מונה הומרוס 7 ערים ששכנו באי זה, כלקיס, ארטריה, איסטיאיה, קירנטתו, דיון, קריסטו וסטירה והערים האלה השתתפו עם 40 ספינות.
