אברהם גייגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ד"ר אברהם גייגר (Abraham Geiger, 24 במאי 1810 - 23 באוקטובר 1874), רב רפורמי, מנהיג "התנועה ליהדות רפורמית", מזרחן וסופר.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
גייגר נולד ב-24 במאי 1810 בגרמניה, בעיר פרנקפורט על נהר מיין. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי, אך בנוסף ללימודי הקודש למד גם מקצועות כלליים (כהיסטוריה, יוונית ולטינית). ב-1829 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג שם למד לימודים קלאסיים ומזרחנות, במהלך סמסטר אחד. אחר כך עבר ללמוד ערבית ומזרחנות, באוניברסיטת בון, שם פגש ברב שמשון רפאל הירש במהלך לימודיו בבון הושפע מכתבי הרדר (Herder) ולסינג (Lessing).
בתקופה זו כתב את המאמר "Was Hat Mohammed aus dem Judentume Aufgenommen" (מה לקח מוחמד מהיהדות), שעסק בהשפעות יהודיות על הקוראן, וזיכה אותו בפרס.
ב-1832 מונה להיות רבה של קהילת ויסבאדן (Wiesbaden), בעודו מתלבט בדרך הראויה להנהיג את הקהילה, ובדרך אליה צריכה הקהילה היהודית בכללה לפנות בכדי להתמודד עם המודרניות וההתבוללות.
פעולותיו של גייגר כמו פעולותיהם של רבנים רפורמים אחרים, באו לאפשר ליהודים לשלב את תפישותיהם כאזרחים בחברה מודרנית ואת השתלבותם בחברה הלא-יהודית, עם המשך היותם יהודים. מכאן נבע רצונו של גייגר לבסס יהדות בעלת גוונים ותפישות חדשות.
החל מ-1835 ערך גייגר את כתב העת "Wissenschaftliche Zeitschrift für Jüdische Theologie" (כתב העת המדעי לתאולוגיה יהודית), שעסק בסוגיות הקשורות לרפורמה בדת.
ב-1840 מונה לרב בברסלאו (Breslau) למרות התנגדות הרב האורתודוקסי טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו, לקהילה בראשה עמד גייגר ולקהילה בראשה עמד רב אורתודוקסי, ובאותה השנה התקבל סידור התפילות שערך (שעשה רק שינויים מיזעריים בסידור העברי המסורתי, אך שילב גם תפילות בגרמנית), על ידי בני קהילתו.
ב-1856 אוחדה הקהילה שוב, בשל תפישתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.
ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט ע"נ מיין, ומ-1872 הורה בבית המדרש הליבראלי לרבנים בברלין. בשנים 1862-1874 ערך את כתב העת "Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben" (כתב העת היהודי באשר למדע ולחיים).
אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874.
[עריכה] מיסוד "התנועה ליהדות רפורמית"
הרב גייגר נחשב למייסדה של "התנועה ליהדות רפורמית". על ידי פרסומיו הרבים בנושאי יהדות וארגונה של התנועה על ידי ועידות רבנים, הקים גייגר את התנועה שהפכה לזרם חדש ביהדות.
כבר ב-1837 כינס בויסבאדן ועידה של 14 רבנים רפורמים. מטרת הוועידה הייתה הכרות והחלפת דעות בין המשתתפים. בשנים 1844-1846 נערכו שלוש ועידות רבנים נוספות בהן לקחו חלק רבנים רבים ובהן היה מקום מרכזי לגייגר. בוועידות אלו עוצבה דמותה ודרכה של התנועה "התנועה ליהדות רפורמית" לעתיד לבוא. הוועידות נוהלו באופן פתוח לציבור ובצורה פרלמנטרית. הוועידות עסקו בסוגיות הפולחן, התפילה, החינוך, השבת וניהול הקהילות.
ב-1868, לאחר שנים של תהפוכות פוליטיות בגרמניה, שהשפיעו רבות על יהודי גרמניה, כונסה בעיר קאסל ועידת רבנים נוספת. בנוסף לדיונים בנושאים דתיים הכינה הוועידה מפגש בינלאומי (סינוד) של רבנים רפורמיים.
ב-1869 התכנס בלייפציג הסינוד בו נכחו 83 רבנים מרחבי העולם. גייגר לקח חלק פעיל בארגון הסינוד והיה חבר בנשיאותו. הסינוד אישר את השימוש בעוגב בבית הכנסת, שם דגש על המאפיינים הכלל אנושיים בתפילה ואיפשר קריאת הפטרות בשפת המדינה.
[עריכה] תפישת היהדות של גייגר
גישתו של גייגר הייתה גישה של ביקורתיות היסטורית. הוא לא ראה בטקסטים הדתיים טקסטים מקובעים אלא טקסטים ששיקפו התפתחויות היסטוריות, מכאן שהטקסטים והנורמות הדתיות שהוגדרו בהם היו יחסיים. לפי גייגר ניתן היה, אם כן, לבקר את הציוויים הדתיים, לקבלם או לשלול אותם בהתאם למציאות בהווה.
גייגר לא היה רפורמטור קיצוני ולכן השתדל לשלב את בעלי הדעות השונות בקהילה אחת, שפת התפילה בקהילותיו נותרה עברית, והוא שם דגש על התפילה והטקסים הדתיים המסורתיים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות, בתרגומו של ד"ר י.ל. ברוך, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תש"ט.
- מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Jewish Discovery of Islam מרטין קרמר כולל דיון על אודות אברהם גייגר.
