אברהם מאפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אברהם מאפו (1808 - 1868) סופר עברי בן תנועת ההשכלה, אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת הציונות.

מאפו נולד בשנת 1808 בקובנה שבליטא. בילדותו למד בחדר בו שימש אביו כמחנך. התחתן ב-1825. לאחר נישואיו עבד כמורה בערים שונות. הצטרף לתנועת ההשכלה. למד גרמנית, צרפתית ורוסית. כשהוא קיבל מהרבי המקומי שלו תרגום לטיני של התנ"ך, הוא למד את השפה בקוראו את התרגום. ב-1848 חזר לעיר מולדתו קובנה. ב1853 הוציא לאור את ספרו אהבת ציון שנחשב לרומן העברי הראשון. הוסיף לכתוב ספרים, ועם זאת לא הצליח לשווק היטב את ספריו בחייו ונאלץ להיתמך כלכלית על ידי אחיו מתתיהו. ב-1867 נסע עקב מחלה לקניגסברג שם מסר לדפוס את ספרו האחרון, אמון פדגוג. אחר מסירת אמון פדגוג לדפוס עסק בכתיבת ספר אודות סיפור חייו של שבתאי צבי, שאותו לא סיים. נפטר ב-1868.

[עריכה] סגנונו של מאפו

ספריו של מאפו מתאפיינים בסגנון מקראי. אולם, הם אף מתאפיינים במליצות עסיסית כנהוג בספרות אירופאית של אותם ימים. בספריו מתוארת התעוררות הגעגועים לחיי עם במדינתו. בספריו מדבר מאפו על כמיהה לחיים בלא הגבלת זכויות; כך לדוגמה בספר אהבת ציון מתאר מאפו את החיים בתקופתו של חזקיהו המלך כחיים המסמלים תקופת ביטחון ושחרור לאומי.יתר על כן, מסופר בספר סיפור אהבה מרגש בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר. מאפו השתמש בשמותיהן של שתי הדמויות אלו מהסיפור המקראי האיום כדי לתקן את המעוות בקשירת נפשותיהן באהבת אמת. הרעיונות הרומנטיים-לאומיים שבספריו הגיעו לכלל מעשה ושימשו כבסיס רעיוני בתנועה הציונית. אף הצהיר בן-גוריון באוטוביוגרפיה שלו כי הוא נהנה לקרוא את ספרו הראשון של מאפו וכי השפעתו עליו הייתה רבה בפעילותו הציונית.