אדוארד הרביעי מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדוארד הרביעי (28 באפריל 1442 - 9 באפריל 1483) היה מלך אנגליה משנת 1461 ועד מותו, למעט תקופה בת כמה חודשים במהלך השנים 1470 - 1471 במהלכן ישב הנרי השישי על הכס. אדוארד היה דמות מפתח במאבק הדמים בין בית יורק ובין בית לנקסטר המכונה "מלחמות השושנים". בימי חייו נראה כי בית יורק הוא שיצא מן המאבק כשידו על העליונה, אך אחיו, ריצ'רד השלישי הביא, לאחר שעלה על כס המלוכה, לאבדן כל שהשיג אדוארד בימי חייו.

[עריכה] חייו

[עריכה] ילדות ונעורים

אדוארד נולד בשנת 1442 בעיר רואן בצרפת, לאביו, ריצ'רד דוכס יורק, שהיה אז בעל תביעה לכס המלוכה האנגלי מטעם בית יורק, ולאמו ססילי נוויל.

על כס המלוכה ישב הנרי השישי, ראשו של בית לנקסטר אשר היה לוקה בנפשו, ולמעשה שליט בובה, הנשלט על ידי עוזריו ועל ידי אשתו, ותביעת שושלתו, בית לנקסטר, לכס המלוכה האנגלי, לא הייתה מבוססת על העברה סדירה של המלוכה מאב לבן, כי אם על תפיסה בכח הזרוע של השלטון על ידי סבו, הנרי הרביעי שהשיג את הכתר לאחר שהדיח את ריצ'רד השני. על רקע זה, של שתי שושלות המתחרות זו בזו על הכתר, כשלשתיהן טענות טובות, הייתה אנגליה עתידה לסבול את אחת מהקזות הדם הגדולות בתולדותיה, המכונה "מלחמת השושנים".

ב-1460, לאחר שהמלחמה, אשר רחשה במשך שנים מתחת לפני השטח, הפכה לסכסוך דמים גלוי, יצאו הצדדים לקרב וייקפילד. ב-30 בדצמבר 1460 הובס בית יורק. ריצ'רד דוכס יורק, אביו של אדוארד נהרג, אחיו של אדוארד, דוכס ראטלנד נהרג אף הוא. ראשיהם של אחיו ואביו של אדוארד הוקעו על חומת העיר יורק למען יראו וייראו, כאשר על ראשו של ריצ'רד כתר עשוי מנייר, המלעיג על יומרתו לשאת את הכתר האנגלי. לאחר מות אביו ואחיו, הפך אדוארד הצעיר לראש בית יורק, והוא בן 18 שנים.

רוחה של התקופה הייתה רוח אכזרית ומלאת נקם. קרב וייקפילד היה אירוע מפתח בתולדות המלחמה. הקרב הפך עתה מסכסוך על רקע ענייני סביב השאלה זכותו של מי טובה יותר לכתר, לנקמת דמים בין שתי שושלות יריבות. החמלה המעטה שהייתה עד אז כלפי המעורבים בסכסוך, פינתה את מקומה לנחישות ולצמאון לדם. האציל האנגלי הטיפוסי לתקופה זו היה צעיר (שכן עד מהרה נכרת הדור שפתח במלחמה מלכתחילה), צמא נקם, נחוש ואכזר. באדוארד נמצאו כל התכונות הללו, וכן תכונת המנהיגות הטבעית, בצירוף כישרון צבאי.

[עריכה] עלייתו של אדוארד לכס המלוכה

בתמיכת שאר בשרו מצד אמו, ריצ'רד נוויל הרוזן מווריק (שיכונה לימים "ממליך המלכים") קיבל אדוארד את הנהגת בית יורק, איחד את השורות, והוביל את חייליו לשורת קרבות כנגד בית לנקסטר. בשלב זה הנהיגה את בית לנקסטר מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי. הנרי עצמו היה רפה שכל, ונתון לתקופות ארוכות בהן לא יכל לזהות את הסובבים אותו. מרגרט הובילה את חייליה אל הצפון, שכן הצפון נראה כנאמן לבית לנקסטר, ושם יכלה לאחד את צבאה אל מול הסכנה שייצג אדוארד. משהייתה מרגרט וצבאה רחוקה מן העיר לונדון ניצל אדוארד את ההזדמנות, ונכנס ללונדון כמנצח. ב4 במרץ 1461 הכריז על עצמו אדוארד כמלך אנגליה בכנסיית וסטמינסטר. כן הכריז כי המלך הקודם, הנרי השישי, הינו בוגד ודינו מיתה.

מצב זה בו מכהנים שני מלכים לא יכל להמשך זמן רב. אדוארד וצבאו עלו צפונה על מנת להכרית את בית לנקסטר אחת ולתמיד. ב-29 במרץ 1461 הנחילו אדוארד וצבאו תבוסה למרגרט וצבאה, בקרב טאוטון, שהיה אחד הקרבות העקובים מדם בהיסטוריה הצבאית האנגלית, כמו גם אחד הנצחונות המכריעים שידע הצבא האנגלי. מרגרט ובנה נמלטו לסקוטלנד ומשם לצרפת. המלך הנרי נתפס, והושם במעצר במצודת לונדון. כס המלוכה הוחזק בידי בית יורק, ובידי אדוארד העומד בראשו.

[עריכה] תקופת המלוכה הראשונה של אדוארד

אדוארד היה גבוה, חזק ונאה למראה. הוא נהנה מפופולריות רבה. בימים הראשונים של שלטונו עוד נאלץ להדוף מתקפות של בית לנקסטר, אך בסיועו של הרוזן מווריק, נהדפו מתקפות אלו, עד שבמאי 1464 נותרה רק טירה אחת בה מחזיקים בני לנקסטר בכל הממלכה האנגלית.

עתה הגיע זמנו של אדוארד להנות מן השלטון שנפל בידיו. עד כמה שהיה אדוארד נחוש החלטה ועז בשדה הקרב, כך היה קל דעת בניהול ענייניו בימי השלום. הוא השאיר את ניהולה של הממלכה בידי ווריק, ונהנה מן השפע שנפל בחלקו. ווריק סבר כי על אדוארד לחזק את מעמדה של אנגליה ואת מעמד בית יורק בנישואים עם בית מלוכה אירופה גדול. אדוארד נטה מטבעו לחיים של רדיפת נשים, ציד וסביאת שיכר בקרב ידידיו. באחד ממסעות הציד שלו פגש באלמנה מן האצולה הזעירה בשם אליזבת וודוויל. אלמנה זו, שאביה היה משרת, ואמה בת אצולה, קנתה את ליבו של אדוארד, ועל אף הבדלי המעמדות ביניהם, וכנגד עצת יועציו, הוא נישא לה ב-1464. נישואין אלו נשמרו בסוד, כשם שנשמרו נישואין קודמים של אדוארד לאישה בשם ליידי אלינור טלבוט, שהוכרזו עתה כבטלים.

למלכה החדשה, אליזבת', הייתה משפחה גדולה, ובה חמישה אחים, שבע אחיות, ושני בנים מנישואיה הקודמים. הסוד שבנישואין המלכותיים נתגלה משסירב אדוארד להפצרותיו של ווריק להינשא לנסיכות אירופיות מבתי המלוכה הגדולים. או אז יצאה האמת לאור, ובד בבד החל אדוארד מחלק משרות, תארים ונכסים לבני משפחת וודוויל. ווריק, ועמו רבים מבית יורק, אשר הקריבו קורבנות אישיים רבים במאבק דמים על מנת לשים את אדוארד על כס המלוכה, היו צריכים לראות עתה כיצד זה מחולקים הטובים שבנכסי הממלכה לחדשים זה מקרוב באו מבית וודוויל, אשר אף למרבה החרפה תמכו בבית לנקסטר בזמן הקרבות. התערבותו הכושלת של אדוארד, בניגוד לעצתו של ווריק, במאבק פנימי בצרפת בין נסיכי בורגונדי ובין מלך צרפת, הביאו להחרפה של העימותים בינו ובין ווריק.

ביולי 1469 היכה ווריק במפתיע, כשהוא מחוזק באחיו של אדוארד, ג'ורג' הרוזן מקלארנס. ווריק טען כי הוא אך רוצה "להביא רפאות ותקנה לאדוננו וריבוננו המלך", ותמך במרידה שהחלה בצפון. כאשר הביסו מורדי הצפון את צבאות המלך בקרב בביצת אדג'קוט ב-26 ביולי 1469, נותר אדוארד כשהוא נתון לחסדיו של ווריק. הוא נאלץ לראות כיצד מוציא ווריק להורג את קרובי משפחתה של אשתו מבית וודוויל, ולהסכים למגבלות על מעשיו. בשלב זה החזיק ווריק בשני מלכי אנגליה, הנרי השישי השבוי בטאואר מאז 1461, ואדוארד, והיה למלך בפועל.

האצולה היורקאית הייתה מופתעת מן האירועים. הפופולריות של אדוארד איפשרה לו לנסות ולקבל בחזרה לידיו את השלטון. במרס 1470 יצא אדוארד כביכול לדכא מרידה בצפון, אך למעשה הרים את נס המרד כנגד שלטונו של ווריק. ווריק נאלץ להמלט לצרפת, ושלטונו של אדוארד נכון שנית בידו.

[עריכה] אדוארד מאבד את המלוכה

בצרפת פגש ווריק את מרגרט מאנז'ו. שניים אלו, שדם כה רב נשפך בגין הסכסוך ביניהם, איחדו עתה את כוחותיהם כנגד אדוארד. בספטמבר 1470 נחתו לפתע ווריק וקלארנס בראש צבא גדול באנגליה, והכריזו כי המלך האמיתי הוא הנרי, אשר נכלא מזה תשע שנים בטאואר, ואיש לא התעניין בו עוד. רבים מעוזריו של אדוארד החליטו עתה לעבור לצידו של ווריק, ואדוארד נאלץ להימלט אל דוכסות בורגונדי, בת בריתו.

ווריק משל בממלכת אנגליה בשם המלך הנרי השישי, אשר הוחזר אל הכתר ברוב טקס. בינתיים אסף אדוארד צבא, בעזרת אנשי בורגונדי, שב לאנגליה, ובקרב בארנט ב-14 באפריל 1471 הכה בווריק, והרגו. שארית בית לנקסטר נלחמה על חייה בקרב טיוקסברי, ב-4 במאי 1471. בקרב זה ניצח אדוארד, הרג את יורשו של הנרי (אף הוא שמו אדוארד), שהיה תקוותם של בית לנקסטר. עתה נכונה מלכותו של אדוארד בידו לבטח. הוא הורה על הוצאתו להורג של הנרי השישי, וכן של קלארנס אחיו הבוגדני (על פי ויליאם שייקספיר הוטבע קלארנס בחבית של יין מאמזי, האהוב עליו). את אחיו הנותר, ריצ'רד דוכס גלוסטר, קידם, ונתן לו משרות ותפקידים. (יש האומרים כי ריצ'רד הוא שרצח במו ידיו את הנרי השישי ואת קלארנס).

[עריכה] תקופת מלכותו השנייה של אדוארד

נראה היה כי עתה רשאי אדוארד בדין להנות מכל מה שלחם עבורו שנים כה רבות. שלטונו נכון בידיו. צילם המכביד של ווריק וקלארנס הוסר. לא היה לו עוד פטרון שבדעתו היה צריך להתחשב. הוא היה למלך אנגליה ללא כל מתחרה ממשי. אנשי בית לנקסטר - הנרי השישי, יורשו אדוארד, ומרגרט, היו כולם בין המתים או בגלות. עתה יכל אדוארד להתמכר לתענוגות החיים האהובים עליו, ולהנות משלטונו בחיק משפחתו, וכנאומו של ריצ'רד דוכס גלוסטר בפתיחתו המפורסמת של המחזה "ריצ'רד השלישי" מאת ויליאם שייקספיר:

Now is the winter of our discontent
     ;Made glorious summer by this sun of York
     And all the clouds that lour'd upon our house
     .In the deep bosom of the ocean buried
     ;Now are our brows bound with victorious wreaths
     ;Our bruised arms hung up for monuments
     ,Our stern alarums changed to merry meeting
     .Our dreadful marches to delightful measures
     ;Grim-visaged war hath smooth'd his wrinkled front
     And now, instead of mounting barded steeds
     ,To fright the souls of fearful adversaries
     He capers nimbly in a lady's chamber
     .To the lascivious pleasing of a lute

הונו האישי של אדוארד גדל מאד, שכן החרים את אחוזותיהם של בני לנקסטר ותומכיהם. הדבר איפשר פלישה לצרפת בשנת 1475 על מנת לסייע לידידיו בני בורגונדי. אך אדוארד לא שאף בכיבושים ובמלחמות זרות. הוא הגיע להסדר עם המלך לואי ה-11 ושב לממלכתו לאחר שקבל כופר. את שארית ימיו בילה עם אשתו האהובה, אשר הולידה לו חמש בנות ושני בנים.

ב-1483 מת אדוארד לפתע, יש האומרים כי מהתקף של דלקת התוספתן. שני בניו, שהמבוגר ביניהם, אדוארד החמישי, נועד להיות מלך אנגליה הבא, נחטפו, וכפי הנראה נרצחו, על ידי אחיו של אדוארד, ריצ'רד דוכס גלוסטר, אשר הכריז על עצמו כמלך ריצ'רד השלישי. בתו אליזבת' נישאה לאחר שנים למלך הנרי השביעי, אשר הדיח את ריצ'רד השלישי בנישואין אשר איחדו את בית לנקסטר ובית יורק לכלל בית טיודור.

[עריכה] טענות להיותו ממזר

עם עלותו של ריצ'רד השלישי לכס המלוכה, לאחר שחטף (וכפי הנראה רצח) את בניו של אדוארד, הכריז ריצ'רד כי אחיו היה ממזר, ומכאן כי תביעתו של בית יורק לכתר נתונה לבנו הלגיטימי של אביהם, הוא ריצ'רד ולא לממזר אדוארד.

כיום ישנם סימוכין לטענה זו, שנראתה במשך שנים כנסיון מרושע ומופרך של ריצ'רד לשמור את כיסאו שנוסד על בסיס רציחתם של שני ילדים קטנים, בניו של אדוארד. מחקר היסטורי הראה כי תשעה חודשים בטרם נולד אדוארד, היה אביו שקוע במסע מלחמה הרחק משם. תוכנית טלוויזיה שנערכה על ידי ההיסטוריון ד"ר מייקל ג'ונס בשנת 2003 הראתה טענה זו, ממנה עולה כי על הכס האנגלי יושבים עד היום צאצאים לאדם שלא היה ראוי לשאת את הכתר. אחרים מתייחסים לטענה זו בביטול, ומוצאים פגמים בתחקיר של תוכנית הטלוויזיה. מכל מקום, אין בטענה כדי לפגום בזכותם של היושבים על כס המלוכה כיום, שכן ממילא זכותו של בית יורק לכתר מבוססת על זכותו של ג'ון גונט, בנו של אדוארד השלישי שהיה בעצמו בן בלתי חוקי, והדבר לא פגם בתביעתם לכתר.