אוביקוויטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוביקוויטין (Ubiquitin) הוא חלבון הפועל בתא ומשמש לסימון חלבונים פגומים, שנועדו לפירוק לשם המשך תפקודו התקין של התא. זיהוי החלבונים הפגומים נעשה בעיקר על-פי שינויים במבנה המרחבי שלהם.

האוביקוויטין התגלה ותואר במחקר שערכו בסוף שנות השבעים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהפקולטה לרפואה בטכניון, יחד עם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה. מחקר זה, שהביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות, זיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה לשנת 2004.

בנוסף לקבוצתו של אהרון צ'חנובר, עוסקות בישראל עוד שתי קבוצות מחקר בחקר האוביקוויטין: קבוצה בראשות פרופ' ינון בן-נריה, מהמחלקה לאימונולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, וקבוצה בראשות פרופ' משה אורן מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מותו של חלבון, באתר של מכון ויצמן למדע.
• The Ubiquitin System in Health and Disease, דף הבית של קבוצת המחקר של פרופ' צ'חנובר, באתר הטכניון
• The Ubiquitin System for Protein Degradation and its Roles in the Control of the Cell Division Cycle System in Health and Disease, דף הבית של פרופ' הרשקו, באתר הטכניון