אורות הכרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אורות הכרך (City Lights באנגלית) (1931) הוא סרט שנכתב, בוים והופק על-ידי צ'רלי צ'פלין, שגם היה הכוכב הראשי. צ'פלין היה גם אחד מכותבי המוזיקה המקורית של הסרט, ואחד מעורכי הסרט.

[עריכה] עלילת הסרט

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

המדובר בקומדיה מרירה / מתוקה, שבה מנסה צ'פלין להשיב למוכרת פרחים עיוורת את מאור עיניה. המוכרת סבורה בטעות כי המדובר במיליונר, וצ'פלין מבטיח לה כי יממן את הניתוח שישיב לה את ראייתה. צ'פלין משיג את הכסף כאשר הוא מתידד עם מיליונר המגלה נדיבות רבה כאשר הוא שתוי, ומשנה את טעמו כאשר הוא מתפכח משכרונו. לאחר שהמיליונר השתוי נתן לצ'פלין את הכסף, הוא מתפכח משכרונו ומביא למאסרו של צ'פלין. כאשר יוצא צ'פלין מן הכלא, הוא מחפש את מוכרת הפרחים, שראייתה הושבה. היא אינה מזהה אותו בדמות הנווד, ונותנת לו נדבה, אך כאשר נוגעת כף ידה בידו, היא מזהה את מגעו את האיש אשר מימן את הניתוח - אחד הרגעים המרגשים בתולדות הקולנוע.

סיפור נלווה לסרט מאפיין את אופן יצירתו של צ'פלין ואת מעמדו: צוות הצילום בא והלך משך 116 יום ברציפות, בעוד צ'פלין הוגה בסוגיית הדרך המתאימה ביותר להציג את הנווד כמליונר בפני הנערה. בסופו של דבר, נמצאה התחבולה הגאונית: הנווד מנסה לחצות את הרחוב ובצירוף מקרים פוסע מבעד לדלת אחת של מכונית מפוארת אל דלתה השנייה, טורק אותה ואז הוא ניצב בפני הנערה, המשוכנעת ששמעה אדם עשיר היוצא ממכוניתו.

[עריכה] ביקורת

הסרט נחשב בעיני רבים לסרטו הגדול של צ'פלין, אך בכל זאת, מדובר בסרט שהיה עלול לספוג לא מעט ביקורות קוטלות, גם אם לא בצדק, אילו היה יוצא בימינו אנו. בניגוד לקומדיות רומנטיות בנות זמננו, ב"אורות הכרך", לא מושם כלל דגש על הדמויות, ובעיקר לא על דמות הנערה - מוכרת הפרחים. במקום להתמקד בכימיה רומנטית ובהתאהבות מנומקת, הסרט מעדיף להציג בכמה סצינות קצרות ותמונות בודדות את ההתאהבות של הנווד בנערה. עם זאת, אחדות מהסצינות הללו ניחנות בעדינות רבה ונעשות ביד אמן, למשל הפעם הראשונה שבה הם נפגשים, וכמובן הפעם האחרונה.

מאז ומתמיד היה צ'פלין בראש ובראשונה אמן סלפסטיק מוצלח. בסרט הזה, תפקידו אינו שונה. שלושים הדקות הראשונות של הסרט מתרחשות עוד לפני שנודעת חשיבותה של הנערה לעלילה, ומציגות את הנווד במפגשיו עם מיליונר אקסצנטרי. ניתן אולי למצוא ניצנים ראשונים של ביקורת על הקפיטליזם בסרט המוקדם הזה. כאשר המיליונר מציג שתי דמויות שונות: האיש השיכור של הלילה, טיפוס אובדני שמתחבר עם האדם היחיד שמעניק לו טעם לחיים - הנווד, לעומת איש העסקים הקר של היום, שלא מכיר את הנווד כלל. אפשרויות הניתוח של הדיכוטומיה הזאת רבות ואין זה מקומן.

עם זאת, כאן גם טמונה בעיה מרכזית בסרט. לפעמים זונח צ'פלין את הנרטיב המרכזי כדי לפתח רעיונות אחרים, כלכליים וחברתיים. כאשר הרעיונות האלה אינם תורמים לסיפור המרכזי. הסלפסטיק הקיצוני של צ'פלין לכל אורך הסרט, מעניק אמנם אווירה מבודחת, ולפעמים אף משחרר בת צחוק, ולבטח מעורר התפעלות בשל כישוריו הפיזיים הבולטים של צ'פלין, אך גם כאן קיימת סטיה מהסיפור המרכזי של הסרט.

מדובר בבעיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בסרטיו של צ'פלין. חוסר ההתאמה בין העדינות שנובעת מסרטיו לבין אלמנטים גסים, גם אם מבוצעים בכישרון רב. נראה כאילו צ'פלין אמנם התווה כמה כלים בסיסיים עבור אמנות הקולנוע, אך לא השכיל בעצמו להגיע לשלמות הרמונית בין החלקים השונים של העלילה.

סצינת הסיום, שבה מחייך הנווד למצלמה חיוך דו-משמעי, נחשבת לאחת מסצינות הסיום המבריקות בתולדות הקולנוע.