אות קלון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אות קלון הוא ניב שנוצר בעברית החדשה (אף ששני רכיביו מקורם בלשון המקרא), ומשמעותו: סימן של גנאי המוצמד לאדם, כגון אות הקלון שהוכרחו היהודים בימי הביניים לשאת על בגדיהם (טלאי צהוב על הבגד), וכן אות הקלון (הטלאי הצהוב) על בגדי היהודים בשנות שלטון הנאצים.
אות קלון הינה תווית שלילית, דבר מביש שדבק במישהו, סטיגמה.
אות הקלון הראשון הוטל ברוצח הראשון, בקין, ונקרא "אות קין".
בימי הביניים באירופה נהגו להטיל אות קלון בפושעים מורשעים על ידי הטבעה בעורם של דוגמה קבועה באמצעות מכוות אש. בנוסף לכך, אל עמוד הקלון, קשרו עברינים, כדי לבייש אותם בציבור.
אות קלון מסוג זה מוזכר בספר שלושת המוסקטרים, כך מגלה ד'ארטניאן שאהובתו באותו זמן היא פושעת נמלטת. כאן המקום להזכיר גם את הספר אות השני מאת נתנאל הותורן שתורגם לעברית והופיע בהוצאת תמוז. באות השני מסומנת נערה שהרתה מחוץ לנישואין.
