כובע היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המינזינגר היהודי זיסקינד פון טרימברג, חובש כובע יהודים.

כובע היהודים (בגרמנית Judenhut; בלטינית pilleus cornutus, כלומר "כיפה בעלת קרן") היה כובע חרוטי צהוב בעל חוד, שגברים יהודים נדרשו לחבוש בצאתם מהגטו באירופה של ימי הביניים כאות קלון; הכובע נועד להבדילם מכלל האוכלוסייה הלא-יהודית.

בשנת 807 גזר הרון אל רשיד על כל היהודים במעמד דימי תחת שלטון מוסלמי לחבוש כובעים צהובים מחודדים וחגורות צהובות. פקודות אלו (בגרסאות רבות ושונות - צעיף צהוב, עגל-זהב עשוי עץ צהוב סביב הצוואר ואחרים) נשארו בתוקף בארצות האסלאם עד אמצע המאה ה-19; ב-1837 היה הסולטן העותמאני מחמוד השני האחרון שחידש את תוקף החוק.

באירופה פסקה ועידת לטראן הרביעית (1215) שעל כל היהודים וה"סראצינים" (כלומר מוסלמים) לחבוש כובע זה. החלטה זו אושרה גם בועידת ויין. האפיפיור פאולוס הרביעי קבע ב-1555 כי על הכובע להיות צהוב ובעל חוד. על כל פנים, התקנה נאכפה רק באופן ספוראדי, והייתה נפוצה בעיקר במקומות מסוימים בגרמניה, שם היה הכובע קודם לכן חלק מהלבוש המסורתי של היהודים - נראה כי דווקא אכיפת התקנות תרמה בסופו של דבר להיעלמותו של הכובע מארון הבגדים היהודי. במאה ה-15 הוחלף הכובע בסימני היכר אחרים - על פי רוב טבעת או סרט בצבע אדום או צהוב.

כובע יהודים היה בשימוש גם כאות קלון למלווים בריבית וקוסמים, לאו דווקא יהודים. השימוש באותות קלון ליהודים באירופה נפסק בהדרגה, ונעלם לחלוטין עם תחילת האמנציפיה של היהודים, עד לחידושו בידי הנאצים.