אזכרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אזכרה היא טקס דתי יהודי הנערך אחת לשנה ביום השנה למותו של אדם, לפי התאריך העברי. בשנה הראשונה לאחר הפטירה, נערך הטקס אחד עשר חודש לאחר הפטירה.

[עריכה] סדר הטקס

האזכרה כוללת בדרך כלל עלייה לקבר וקריאת פסוקי תהילים ותפילות מיוחדות לטקס. סדר הקריאה ונוסח התפילות משתנה מעדה לעדה. לקיום התפילות דרוש מניין, אשר בדרך כלל יש קושי במציאתו. כדי לעקוף את הבעיה נספרים לצורך מניין כל הגברים הנוכחים בבית הקברות, גם אם אינם נוכחים בטקס או שומעים אותו.

הטקס כולל בדרך כלל את הקטעים הבאים:

• קריאת תהילים פרק ט"ז.
• אותיות השם. קריאת פסוקי תהילים לפי אותיות שמו הפרטי של המנוח מתוך מזמור קיט. במזמור זה כזה מתחילים כל הפסוקים באותה אות. פסוקים אלו מטרתם להזכיר למת את שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר.
• אותיות נ'ש'מ'ה' - קריאת פרקי תהילים מתוך אותו מזמור, לפי אותיות המילה נשמה.
• קדיש יתום. נקרא בדרך כלל על ידי בניו של המנוח, או קרוב משפחה אחר ממין זכר, בעל הקרבה המשפחתית הגדולה ביותר בין הנוכחים.
• תפילת אל מלא רחמים. התפילה מבקשת מנוחה נכונה עבור המנוח, בעבור זה שהעולים לקבר מתפללים לעילוי נשמתו או בעבור תרומתם לצדקה, כתלות בגרסת התפילה.

[עריכה] מנהגים

• מקובל לנקות את המצבה טרם האזכרה, לטפל בה ולהסיר ממנה אבנים.
• מקובל להביא לאזכרה פרחים ולהניחם על הקבר.
• בסיום הטקס, מקובל להניח אבן על הקבר. ניתן להניח אבנים גם על קברים נוספים, שלא נערכה אזכרה עבורם. כיום מהווה הנחת האבן אות לכך שאדם עלה לקבר, אך שורש המנהג בחיזוק הגלעד שהוקם על הקבר ומניעת בעלי חיים טורפים מחפירת הקבר.
• מקובל להדליק נר נשמה, למקמו בהתקן ייעודי בגב המצבה ולהותירו דולק. מקור הנוהג בכך שעשן הנר עולה מעלה, ולכן האמונה היא כי הוא מסייע לנשמה לעלות מעלה אף היא.
• לעתים מנהל את האזכרה אחד העולים לקבר, גבר ביהדות האורתודוקסית. אם העולים לקבר אינם רוצים או אינם יודעים כיצד לנהל את הטקס, הם יכולים לבקש מאחד העובדים בבית העלמין לנהל את הטקס עבורם. מקובל להכניס לכיסו של העובד בבית העלמין סכום כסף מסוים (ולא לתת לו כסף ביד).