אידי אמין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גנרל אידי אמין דאדא אאומי - (17 במאי 1928 - 16 באוגוסט 2003). היה הדיקטטור הצבאי של אוגנדה מה-25 בינואר 1971 עד ה-11 באפריל 1979.
אמין הפך את המלחמות השבטיות לקרדום לחפור בו, והורה על השמדת השבטים האחרים, ביניהם שבט האכולי והלאנגו. בין 100,000 ל-300,000 אוגנדים עונו ונרצחו במהלך שמונה שנות שלטונו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת
אידי אמין נולד למשפחה משבט הקאקווה, ליד קובוקו שבמחוז הארואה באוגנדה. תאריך לידתו המדויק לא ידוע, אך ככל הנראה שנת לידתו היא בין 1923 ל-1928. הוא גודל על ידי אמו, רופאת אליל בעיסוקה, וקיבל השכלה מועטה.
אידי אמין הצטרף לחיל הרובאים האפריקאי המלכותי של הצבא הבריטי כטוראי ב-1946, והועלה לדרגת סגן לאחר הצטיינות בעת מרד המאו מאו בקניה. הוא נחשב לחייל טוב, אם כי נלהב למדי, וקיבל מוניטין של אדם אכזר. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, ומדרגת הרב-סרן הועלה ל"אפנדי", הדרגה הגבוהה ביותר האפשרית לאפריקאי בצבא הבריטי. אמין היה גם ספורטאי מוצלח, שחיין ואלוף אוגנדה באגרוף במשקל כבד מ-1951 ועד 1960.
עם קבלת העצמאות ב-1962, מילטון אובוטה, ראש-ממשלת אוגנדה, העלה אותו לדרגת סגן-אלוף, ולאחר מכן לדרגת סגן הרמטכ"ל של צבא אוגנדה, ב-1964. ב-1965 הואשמו אובוטה ואמין בעסקת הברחת זהב, קפה ושנהב מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ועדת חקירה פרלמנטרית שמה את אובוטה במצב עדין, שממנו יצא על-ידי מאסר של חמישה שרים, קידומו של אידי אמין לרמטכ"ל ודחיית החוקה של 1962. בשנת 1969, נשיא אוגנדה, פרדריק וולוגמבה, יצא לגלות, ובמקומו הכריז על עצמו מילטון אובוטה כנשיא החדש.
אידי אמין החל בגיוס בני שבטו לצבא, ויחסיו עם אובוטה החלו להתערער. אובוטה הגיב בהשמתו של אידי אמין במעצר בית, ולאחר שנכשל - העביר את אמין לתפקיד לא-ביצועי בצבא.
[עריכה] תפיסת השלטון
לאחר ששמע כי אובוטה מתכוון לעצרו על מעילה בכספי הצבא, אידי אמין הנהיג הפיכה צבאית ב-25 בינואר 1971, בעת שאובוטה היה בכנס בינלאומי בסינגפור, ולאחר ההפיכה הנהיג משטר צבאי באוגנדה. הוא קרא לעצמו "הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה באופן כללי ובאוגנדה בפרט".
שלטונו של אמין התקבל בתחילה בברכה הן בתוך אוגנדה והן מחוצה לה. הוא החזיר את גופתו של פרדריק וולוגמבה לאוגנדה, שחרר אסירים פוליטיים רבים ופיזר את המשטרה החשאית. באותו זמן, עם זאת, הוא ייסד "חוליות רצח" להעלמת תומכי מילטון אובוטה. ראשי הצבא שלא תמכו בהפיכה הוצאו להורג, רבים על-ידי עריפת ראשם. עד 1974, שלטונו של אמין רצח מאות אלפים מבני עמו. לפי שמועות, אמין האכיל תנינים בראשי מתנגדיו, ואף אכל בעצמו בשר אדם.
אובוטה נמלט לטנזניה, ומשם ניסה להחזיר לעצמו את השלטון בהפיכה צבאית נוספת, ב-1972, אך ללא הצלחה. תומכיו של אובוטה בצבא האוגנדי, בעיקר משבטי האכולי והלאנגו, היו מעורבים בהפיכה גם כן. אמין השיב לניסיון ההפיכה בהפצצת ערים טנזניות, וב"מחיקת" הקצינים משבטי האכולי והלאנגו. האלימות הבין-שבטית גדלה עד שכללה את כלל הצבא, ולאחר מכן את האזרחים, במהלך תקופה זאת אמין נהיה פרנואידי. מלון "אחוזות הנילוס" בקמפלה היה ידוע לשמצה כמרכז העינויים והחקירות של אמין. "חוליות הרצח" שלו היו אחראיות לעשרות אלפי חטיפות, עינויים, אינוסים ורציחות, ואמין עצמו הורה על הוצאתו להורג של הארכיבישופ של אוגנדה, ג'נני לוום, השופט העליון, הרקטור של אוניברסיטת מקררה, נגיד הבנק המרכזי ואחדים משריו.
ב-9 באוגוסט 1972, אמין נתן לכ-60,000 האסיאתים שהתגוררו באוגנדה אולטימטום של 90 יום לעזוב את המדינה, לאחר שלטענתו חלם חלום שבו אלוהים דרש ממנו לגרשם. אלה שנשארו בבתיהם, הוגלו מבתיהם בערים אל הכפרים. באותה השנה, אמין הפסיק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, וב-1976 עם בריטניה, ופנה למועמר קדאפי מלוב ולברית המועצות לקבל תמיכה.
בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973, דווח ברדיו אוגנדה שאידי אמין שלח חיילים אוגנדים להילחם נגד ישראל.
לאמין היו קשרים חזקים עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) - הוא אף הציע להם את שגרירות ישראל לשעבר כמטה פעולה. טיסה 139 של אייר פראנס שנחטפה מאתונה ב-1976 הוזמנה על-ידי אמין לנחות באנטבה. החוטפים דרשו את שחרורם של 53 עצירים חברי אש"ף בתמורה ל-256 בני-הערובה, ונתמכו על-ידי צבאו של אמין. אמין ביקר אצל בני-הערובה יותר מפעם אחת. ב-3 ביולי 1976, סיירת מטכ"ל של צה"ל תקפה את שדה-התעופה ושחררה כמעט את כל בני-הערובה למעט ישראלית אחת (שאושפזה בבית החולים באותה העת). חיל-האוויר של אוגנדה נפגע קשות, היות וחלק גדול ממטוסי הקרב שלו הושמדו בעת מבצע אנטבה.
על בסיס חזיונותיו והתנהגותו, הועלתה הסברה כי אמין סבל מנוירוסיפיליס (סיבוך של עגבת במוח).
ככל שעברו השנים, השגעונות של אמין גדלו למאניה אינפנטילית. הוא ענד מדליות כה רבות, עד שחולצותיו נקרעו מן המשקל. הוא העניק לעצמו שלל תארים, ביניהם "נשיא לכל החיים", "כובש האימפריה הבריטית" ואף "מלך סקוטלנד". ב-1975 הוא נבחר לנשיא הארגון לאיחוד אפריקאי.
באוקטובר 1978, עם בין 100,000 ל-500,000 מתים על-ידי משטרו, וללא קשרים דיפלומטיים עם אף מדינה, אמין הורה על פלישה לטנזניה, בזמן שניסה לכסות על מרידה צבאית. בעזרת חילות לוביים, ניסה אמין לספח את קג'רה, האזור הצפוני של טנזניה. באפריל 1979 טנזניה, תחת שלטונו של הנשיא ג'וליוס ניאררה, הבריחה את אמין תוך כיבוש קמפלה בעזרת כוחות גרילה אוגנדיים, והחזירה לשלטון את הנשיא לשעבר מילטון אובוטה.
[עריכה] הגלות
אמין ברח לגלות בלוב, שם לא ידוע האם נשאר רק עד סוף 1979 או למשך 10 שנים, לפני שמצא מקלט בערב הסעודית. הוא פתח חשבון בנק בג'דה ב-1979, וחי שם עם ארבע נשותיו עד למותו, כשהוא מתקיים על פנסיה ממשלתית. ב-20 ביולי 2003, אשתו האהובה ביותר דווחה כי הוא מצוי בתרדמת וגוסס בבית-החולים ע"ש המלך פייסל בג'דה. היא ביקשה מנשיא אוגנדה, יוורי מוסווני, כי אידי אמין יוחזר למות במולדתו אוגנדה, אך נענתה כי אם יחזור - צפוי לעמוד למשפט על פשעיו. אידי אמין נפטר בערב הסעודית ב-16 באוגוסט 2003, ונקבר בג'דה.
ב-17 באוגוסט 2003, אמר דייוויד אוון לרדיו 4 של ה-BBC כי בעת שהיה שר החוץ של בריטניה, הוא הציע לחסל את אמין למען סיום משטר הטרור שלו, אך הרעיון לא התקבל. אוון אמר כי משטרו של אמין היה הרע מכל, וזו בושה שניתן לו זמן כל-כך ארוך להחזיק בשלטון.
