טנזניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה (בסוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) הינה מדינה השוכנת בחופה המזרחי של מרכז אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בורונדי וקונגו, ומדרום בזמביה, מלוואי ומוזמביק. ממזרח המדינה נושקת לאוקיינוס ההודי.

בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 4.1 אקלים 4.2 פני השטח 4.3 משאבים טבעיים 4.4 רשימת אזורים 4.4.1 אזורים מערביים 4.4.2 אזורים מזרחיים 5 דמוגרפיה 6 ישראל וטנזניה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של טנזניה

האזור בו שוכנת טנזניה היה קולוניה גרמנית בין השנים 1880 ו-1919, תחת השם מזרח אפריקה הגרמנית. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה למושבת-אמון בריטית, עד לקבלת העצמאות בשנת 1961 תחת השם טנגניקה. ב-26 באפריל 1964 התמזגו טנגניקה והאי השכן זנזיבר, במה שהביא ליצירתה של הרפובליקה המאוחדת של טנזניה. ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים מאדמתה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין. בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר, 1995, נשבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של טנזניה

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 295 חברים) נבחרים בו זמנית על ידי רוב עממי ישיר לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית. החוקה הטנזנית אף מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט. הבחירות הבאות יערכו באוקטובר 2005.

היחסים אוטונומיים למחצה המקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלבנטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.

הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי שר המשפטים, מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד.

טנזניה מחולקת לעשרים-ושישה אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגניקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכם 22 עירוניים ו-92 כפריים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת טנזניה

טנזניה הינה אחת הארצות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכח העבודה.

תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל 4% משטח המדינה. התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים.

הבנק העולמי ותורמים נוספים מספקים משאבים לשיקום התשתית הכלכלית המדורדרת של טנזניה. למרות שיש בה כמות נכבדה של משאבים טבעיים כגון, מרבצי זהב ופארקים לאומיים יפיפיים, הם אינם מפותחים ולכן אינם נמצאים בשימוש ועקב כך מספקים הכנסות מועטות.

הגידול בין השנים 1991 לבין 1999 נראתה עליה בייצוא התעשייתי וגידול משמעותי בתפוקה ממינרלים, ובראשם זהב. כמו כן, חיפוש אחר גז טבעי באזור דלטת רופיג'י (Rufiji) נראה מבטיח.

רפורמה במערכת הבנקאית בתחילת המאה ב-21, עזרה להגדיל את הצמיחה בסקטור הפרטי ובהשקעות, אולם הקידום הכלכלי תלוי גם בריסון השחיתות.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של טנזניה

טנזניה היא מדינה אפריקאית השוכנת במזרח אפריקה על גדות האוקיאנוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלוואי ומוזמביק מדרום.

מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה.

[עריכה] אקלים

האקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור, במקומות מסוימים כמו החוף קיים מזג אוויר טרופי ובאזורים אחרים כמו בהרים שורר מזג אוויר מתון יותר.

[עריכה] פני השטח

פני השטח מישור לאורך החוף, פלאטו במרכז והרים בצפון ובדרום.

הנקודה הנמוכה ביותר: האוקיאנוס ההודי, 0 מ'.

הנקודה הגבוהה ביותר: הר קלימנג'ארו, 5,895 מ', שהינו ההר הגבוה באפריקה.

[עריכה] משאבים טבעיים

טנזניה עשירה במשאבים טבעיים ביניהם: כוח הידרואלקטרי, בדיל, פוספט, ברזל, פחם, יהלומים, אבנים טובות: ביניהן הטנזנייט- אבן חן נדירה מאוד הנכרית רק באזור קטן ליד העיר ארושה, זהב, גז טבעי, ניקל.

[עריכה] רשימת אזורים

[עריכה] אזורים מערביים

• ארושה (Arusha)
• דודומה (Dodoma)
• אירינגה (Iringa)
• קגרה (Kagera)
• קיגומה (Kigoma)
• מניירה (Manyara)
• מרה (Mara)
• מבייה (Mbeya)
• מוונזה (Mwanza)
• רוקווה (Rukwa)
• שיניינגה (Shinyanga)
• סינגידה (Singida)
• תבורה (Tabora)

[עריכה] אזורים מזרחיים

• דר א סאלאם (Dar es Salaam)
• קילימנג'רו (Kilimanjaro)
• לינדי (Lindi)
• מורוגורו (Morogoro)
• מטווארה (Mtwara)
• פמבה (Pemba)
• פוואני (Pwani)
• רוֹ‏ווּ‏מה (Ruvuma)
• טנגה (Tanga)
• זנזיבר (Zanzibar)

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של טנזניה

חלוקת האוכלוסייה במדינה לא שיוונית באופן קיצוני. צפיפות האוכלוסייה נעה בין אדם אחד לקמ"ר באזור אחד לבין 51 אנשים לקמ"ר באזור אחר ועד ל- 134 אנשים לקמ"ר - והכל תלוי בכמות המים של אותו האזור, ככל שיש יותר מים ככה האוכלוסייה שם גדולה יותר.

בזנזיבר יותר מ 80% מהאוכלוסייה מעויירת. דאר א-סאלם היא בירת המדינה והעיר הגדולה ביותר. דודומה נמצאת במרכז טנזניה, ויועדה לשמש כבירה החדשה, למרות שבפועל הפעולות להעברת הבירה נפסקו.

מבחינת ההתפלגות האתנית של התושבים, ביבשת 99% האוכלוסייה מורכבת מאפריקנים (אשר 95% הם בנטו המורכב מיותר מ 130 שבטים), ו 1% מהאוכלוסייה מורכבת מארופאים, אסיאתים וערבים. בזנזיבר לעומת זאת הרכב האוכלוסייה שונה ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של המקומיים והערבים.

מבחינה דתית, ביבשת 30% מהאוכלוסייה הם נוצרים, 35% הם מוסלמים, ו-35% מאמינים בדתות מקומיות. ואילו בזנזיבר יותר מ 99% מהאוכלוסייה הם מוסלמים.

[עריכה] ישראל וטנזניה

במהלך שנות ה-60 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. בתחום הבניה נקשרו קשרים אמיצים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזנאים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הינם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתיכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר-א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר-א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טנזניה

• מידע על טנזניה באתר משרד החוץ הישראלי
• פורטל טנזניה - לא רשמי (אנגלית)