איזק רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איזק רוזנברג, Isaac Rosenberg, ‏(25 בנובמבר 1890 - 1 באפריל 1918), משורר יהודי-בריטי ממשוררי מלחמת העולם הראשונה.

נולד בבריסטול לברנט וחסיה רוזנברג שהיגרו ממזרח אירופה לאנגליה. אייזיק היה אחד מבין שמונה ילדים ושמפחתו ניהלה חיים יהודים-מסורתיים. ב-1897 עקרה משפחתו לשכונות המהגרים "איסט אנד" שבלונדון שבו שכנה קהילה יהודית מבוססת. למד בבית הספר "סט. פאול", וכשמשפחתו עברה לרובע "סטפני" (1900) למד בבתי הספר היסודיים ברובע. הוא עזב את הלימודים בגיל 14 והיה לשוליית מאיירים בהוצאה של "מול"ים לאמנות".

גילה עניין באמנות ובשירה והחל ללמוד אמנות במכללת בירבק בשעות הערב. הוא רצה לבחור באמנות הציור כמקצוע העיקרי בחייו וב-1911, זמן מה לאחר תקופת חניכותו, נטלו על עצמן שלוש נשות-חברה מבין חסידות יצירתו (דליסה ג'וזף, אי. די. לואי והרברט כהן) לממן את הוצאות מחייתו ולימודיו הסדירים במכללת סלייד המפורסמת לאמנות. שם למד לצדם של מפורסמים, כמו דייוויד בומברג, מארק גרטלר, סטנלי ספנסר, פאול נאש, אדווארד וודסוורת' ודורה קרינגטון. במקביל, הוא הוסיף לכתוב שירים (שהחל בהם עוד מגיל צעיר ביותר) ובעידודה ובסיועה של אחותו, היה מפיץ במו ידיו עותקים של חוברות שיריו, שזכו להתעניינותם האוהדת של כמה סופרים ומבקרים. להוציא כמה משיריו הבודדים שהופיעו בתבי עת ספרותיים שונים פרסם רוזנברג בימי חייו שלושה קובצי שירים: "לילה ויום" (1912), "נעורים" (1915) ומחזה "משה" (1916). בגלל בריאותו הרופפת ובעצת רופאיו היגר לדרום אפריקה ב-1912, בתקווה שהאקלים החם יסייע לריפויו.

בעוד שרוב המשוררים כתבו על המלחמה כעל פולחן פטריוטי, היה רוזנברג המשורר הראשון הביקורתי כלפיה. שירו "חדשות מן המלחמה" (On Receiving News of the War) [1], שנכתב בעת שהותו בדרום אפריקה, נחשב לאחד מהשירים הגדולים של מלחמת העולם הראשונה. הוא חזר לאנגליה ב-1915, ולאחר זמן-מה התגייס לצבא (אוקטובר 1915). בראשית 1916 נשלח עם גדודו לסום, שהיה זירת קרבות קשים במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית בצרפת. ב-1 באפריל 1918 נהרג מכדורי האויב בקו האש (גופתו של רוזנברג מעולם לא התגלתה). עוד ידוע, כי הוא שירת בגדוד מיוחד, שהיה מיועד עבור מגויסים נמוכי קומה שלא היו יכולים להתקבל עפ"י הקריטריונים של הגיוס וההכשרה לגדודים הרגילים בצבא הבריטי.

למרות המלחמה וסבלותיה המשיך אייזיק לכתוב שירים ולשלוח הביתה את כתבי היד שלו. בשיריו האחרונים בלטה שנאתו למלחמה וסלידתו ממנה. לאחר מותו יצאו לאור כמה גרסות ליצירותיו: הסופר גורדון בוטומלי שפרסם חלק גדול מיצירותיו ("שירים", 1922); דניס הארדינג וגורדון בוטומלי ("שירים נבחרים", 1937) וזיגפריד ששון ("שירים נבחרים", 1937). המחזור הנודע "שירי חפירות" הוא אחד הביטויים רבי העוצמה והמצמררים שנכתבו נגד מלחמת העולם הראשונה בפרט ונגד מלחמה ושפיכות דמים בכלל. כך למשל, השיר "שחר מפציע בחפירות", הפך להיות השיר המפורסם ביותר מבין השירים שנכתבו על מלחמת העולם הראשונה.

[עריכה] שירו של איזק רוזנברג "שַׁחַר מַפְצִיעַ בַּחֲפִירוֹת"

הַחֹשֶׁך זוֹחֵל וְאוֹזֵל –

זֶה אוֹתוֹ זְמַן דְרוּאִידִי עַתִּיק כְּתָמִיד.

וְרַק שֶׁמַשֶּׁהוּ חַי מְנַתֵּר פִּתְאוֹם עַל יָדִי --

עַכְבָּר מוּזָר וְנֶאֳלָח --

בְּעוֹדִי קוֹטֵף גִבְעוֹל-פָּרָג מֵעֲפַר-הַסוֹלְלָה

לִתְקֹעַ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנִי.

עַכְבָּרוֹן חָמוּד, הֵם הָיוּ יוֹרִים בְּךָ אִילוּ יָדְעוּ

אֶת נְטִיוֹתֶיךָ הַקוֹסְמוֹפּוֹלִיטִיוֹת.

עַכְשָׁיו מִשֶׁנָגַעתָּ בְּיָדִי זוֹ, הָאַנְגְלִית,

וַדַּאי תִּנְהַג כָּךְ גַּם בְּגֶּרְמַנִית --

אִם רַק תַּחֲשֹׁק פִּתְאוֹם לַחֲצוֹת, בְּהֶרֶף-רֶגַע,

אֶת כַּר-הַדֶּשֶׁא הַיָרֹק וְהַמְנַמְנֵם שֶׁבֵּינֵיהֶן.

נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה מִתְחַיֵךְ לְךָ שָׁם, תּוֹךְ כְּדֵי נִתּוּר

עַל פְּנֵי עֵינַיִם אַמִיצוֹת, אֵיבָרִים מְחֻטָּבִים, אַתְלֵטִים גֵּאִים,

שֶׁמַּזָּלָם לִחְיוֹת הָיָה נָחוּת מִמַּזָּלְךָ,

כְּאִלוּ הָיו שְׁפוּטִים מֵרֹאשׁ לְיִצְרֵי-רֶצַח מְחֻפָרִים

שֶׁחִכּוּ לָהֶם בַּשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה --

נְתָחֶיהָ הַקְּרוּעִים שֶׁל אַדְמַת צָרְפַת.

מָה אַתָּה רוֹאֶה בְּתוֹךְ עֵינֵינוּ,

בִּמְעוּף שְׁרִיקוֹת הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל

הַנוֹתְבִים אֶת הַשָׁמַיִם הַשּׁוֹתְקִים?

וְכִי מָה פִּתְאוֹם הַזַּעֲזוּעַ -- מָה הַפַּלָּצוּת?

הֲלֹא פְּרָגִים שֶׁמִשְׂתָּרְגִים בְּעוֹרְקֵי-אָדָם דַּרְכָּם לִנְשֹּר,

וְאַף יוֹסִיפוּ לִנְשֹׁר לְאֵינְקֵץ;

רַק זֶה שֶׁ לִּ י שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי אָזְנִי – מֻגָּן הַפַּעַם

וּמַחֲוִיר מְעַט בְּתוֹךְ הָאֹבֶךְ.

העובדות המועטות והפשוטות שיש בידנו על חייו של רוזנברג והן הגיל הצעיר והנסיבות בו נהרג כרבים אחרים בחזית המערב בצרפת הופכים אותו לסמל הייסורים של דור שלם שהשתתף במלחמה ההיא. היסטוריונים רואים בעבודותיו של רוזנברג לא רק כשירי מלחמה המפורסמים, אלא מדגישים את עצם ייחודו בגלל מוצאו היהודי והן בשל היותו טוראי במלחמה שבה מצא את מותו.