איפיגניה באאוליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כעסו של אכילס, ז'אק לואי דויד, 1819.

איפיגניה באאוליס הוא מחזה יווני שנכתב בשנת 410 לפנה"ס על ידי המחזאי היווני אוריפידס. מחזה זה הוא האחרון במחזות שכתב, והוצג לראשונה ארבע שנים לאחר מותו במסגרת פסטיבל הדיוניסיה באתונה. המחזה זכה בפרס הראשון בתחרות שנערכה בפסטיבל.

[עריכה] רקע

עלילת המחזה מתרחשת בתקופת מלחמת טרוייה. הצי היווני ממתין באאוליס, אולם בהעדר רוח הם אינם יכולים להפליג. מנהיג הצבא היווני אגממנון מתייעץ עם הנביא קלחאס, המודיע לו שהיעדר הרוח נגרם בשל רצונה של האלה ארטמיס, הכועסת על אגממנון.

קלחאס מציע כי אגממנון יקריב את ביתו הבכורה איפיגניה על מנת לפייס את האלה. אגממנון חושש שחייליו ימרדו בו, ועל כן שולח הודעה לאישתו, קליטמנסטרה המורה לה לשלוח את ביתו למחנה הצבא בטענה שאכילס רוצה להינשא לה.

[עריכה] תקציר העלילה

בתחילת המחזה אגממנו מתלבט בשאלת הקרבת בתו, משנה את דעתו ושולח הודעה נוספת לאישתו המורה לה להתעלם מהודעתו הראשונה, אולם מנלאוס, אחיו של אגממנון מוצא את ההודעה ומונע ממנה להגיע לקליטמנסטרה.

מנלאוס נעלב מכך שאגממנון שינה את דעתו הן במישור האישי (הלנה היא אשתו של מנלאוס, ובכך מעדיף אגממנון את טובת בתו על טובת אחיו), והן מחשש שכוחות הצבא יתמרדו אם יגלו את הנבואה ואת סירובו של אגממנון להקריב את בתו.

אגממנון ומנלאוס מתווכחים, ובסוף הוויכוח משנים שני האחים את דעתם - אגממנון מוכן להקריב את איפיגניה, ומנלאוס מעדיף לפזר את הצבא במקום להוציא להורג את אחייניתו. עם תום הוויכוח מגיעים למחנה איפיגניה ואחיה התינוק אורסטס. איפיגניה מגיעה למחנה כשהיא שמחה לשאת לבעל את אכילס, אולם במהרה מגלה את האמת. אכילס זועם על אגממנון שהוא נוצל על מנת להביא את איפיגניה למקום מותה, ונשבע להגן עליה.

קליטמנסטרה ואיפיגניה מנסות לשכנע את אגממנון לשנות את דעתו בלא הצלחה, ואכילס מתחייב להגן עליה גם במחיר של קרב עם אביה, אבל אז איפיגינה משנה את דעתה ומחליטה כי עליה להקריב את עצמה לטובת יוון, ויוצאת למקום ההקרבה.

המחזה מסתיים כאשר שליח מספר כי כאשר אגממנון עמד להקריב את בתו, הגיעה האלה ארטמיס והחליפה את איפיגניה בצבי שהוקרב במקום הנערה.

איפיגניה נלקחת למקדש ארטמיס כמסופר במחזה איפיגניה בטאוריס.

[עריכה] השפעות תרבותיות

מחזה זה היווה השראה לאמנים רבים אשר ציירו סצנות מתוכו. הבמאי היווני מיכאל קאקויאניס ביסס על המחזה את סירטו איפיגניה. המחזה שימש בסיס לרומן שיר המלכים מאת בארי אנסוורת'.

[עריכה] השוואה לסיפורי התנ"ך

את עלילת המחזה ניתן להשוות לשני סיפורים מהתנ"ך - סיפור עקדת יצחק וסיפור בת יפתח.

בעוד שסיפור העלילה דומה מאוד לסיפור עקדת יצחק - בכך שהאבות (במחזה - אגממנון, בספר בראשית - אברהם) נדרשים להקריב את בכורם - הרי שבמחזה אגממנון מתלבט ולבסוף מחליט משיקולים של טובת המדינה, ואילו אברהם מציית לצו האלוהי בלא היסוס. סיום שתי העלילות דומה בכך שהקורבן הוחלף בצבי במחזה, ובאיל בספר בראשית. נקודות שוני נוספת בין המחזה לסיפור התנכי: בתנ"ך האל מצווה ישירות על אברהם, ואילו במחזה הנביא מבשר את הדבר לאגממנון רק אחרי שנועצו בו (ולא מיוזמתו). נקודת דימיון היא בסיום הסיפור - הן בתנ"ך (על פי חז"ל) והן במחזה, שליח מספר לאם מה אירע (חז"ל מציינים כי השטן סיפר לשרה את האירועים והביא בכך למותה).

ההשוואה לסיפור בת יפתח מראה נקודות דימיון - בשני המקרים מדובר בבתו של גיבור צבא. במחזה הבת מגיעה אל האב, ואילו בסיפור יפתח הגלעדי הוא מגיע אל בתו. הבדל נוסף בין הסיפורים הוא שבמחזה הבת ניצלת על ידי האלה, ואילו בסיפור בת יפתח אין הצלה (אף שעל פי חז"ל הבת לא הוקרבה, אלא הוקדשה ונאלצה לעבוד במקדש שארית חייה - עלילה הדומה לסיפור ההמשך המסופר באיפיגניה בטאוריס). דימיון נוסף הוא ההסכמה של הבת להיות מוקרבת על מנת להציל את כבודו של אביה.