אלכסנדר דשאפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלכסנדר לואי הונורה לברטון דשאפל (1780 - 1847). היה שחקן שחמט צרפתי שנחשב לאלוף עולם לא רשמי בשני העשורים הראשונים של המאה ה-19. ללא ספק הוא היה השחקן החזק ביותר בצרפת בתקופה האמורה, וצרפת בתורה הייתה זירת השחמט החזקה ביותר בעולם. דשאפל היה השלישי מבין ארבעת ענקי השחמט הצרפתים - דה קרמר, פילידור, דשאפל ולה בורדונה - ששלטו בעולם השחמט על פני יותר ממאה שנה.

[עריכה] חייו

לפי כל העדויות היה דשאפל אדם סוער ומוכשר, שניהל חיים מרתקים. אביו ואחיו היו בשירותו של לואי ה-16 ונאלצו להמלט מצרפת בימי המהפכה. אך דשאפל עצמו היה אחד מהמפכנים ואף זכה לצלב כבוד, אחד הראשונים שהוענקו, על לחימתו בצבא נפוליאון. הוא אף נפצע בקרב, איבד את ידו הימנית ונחתך בחרב בפניו, שנותרו מעוותות. לאחר שנפוליאון הכתיר עצמו לקיסר, הפנה לו דשאפל עורף וקרע את העיטור היוקרתי מעל צווארו.

הוא הצטיין לא רק בשחמט אלא בעוד משחקים, כמו ויסט וביליארד, משחק שנהג לשחק כשהוא אוחז במקל בגדם ידו הימנית. לאחר פרישתו משחמט הוא התפרנס ברוחב ממשחק הויסט וקנה לו ולרעייתו וילה ליד פריס ובה פסיונים ומטעים. הוא עסק בגידול דלעת וגם בתחום זה הצטיין וזכה בפרסים. השחמטאי האנגלי בן התקופה ג'ורג' פריגל העיר כי דשאפל הוא "שחקן השחמט הגדול בצרפת, שחקן הויסט הגדול בצרפת, שחקן הביליארד הגדול בצרפת, מגדל הדלעות הגדול בצרפת והשקרן הגדול בצרפת". אמירה זו שיקפה לא רק את מגוון כישרונותיו ויכולותיו של דשאפל אלא גם את אופיו ויחסי האנוש הבעיתיים שלו.

דשאפל היה מרותק למיטתו כשנה וחצי לפני שמת וסבל מהזיות. משאלתו האחרונה הייתה להקבר בלא טקסים מיוחדים כאחד האדם.

[עריכה] משחקו

דשאפל העיד על עצמו שלמד את משחק השחמט על בוריו במשך ארבעה ימים (גם בעיסוקיו האחרים הצליח לאחר זמן קצר מאוד). הוא הופיע משום מקום בעולם השחמט ב-1798 ומהר מאוד היה לשחקן החזק ביותר בפריס ולמלכו הבלתי מעורער של הקפה דה לה ריז'נס, מועדון השחמט הידוע בעיר. ב-1806 הוא הגיע לברלין עם צבאות נפוליאון וניצח שם את טובי שחקני העיר, על אף שנתן להם יתרון גדול של צריח בפתיחה.

ב-1820 לקח לו לתלמיד את לה בורדונה, שמהר מאוד עלה על מורו והרבה לנצחו. דשאפל פרש אז ממשחק השחמט ולא שב לשחק עד 1836, עת התמודד עם מספר שחקנים חזקים והשיג תוצאות לא רעות. גם משחקים אלה, כמו רוב משחקיו, היו בתנאים לא שווים. לעתים נדירות שיחק בלא לתת ליריבו יתרון של שני רגלים לפחות.