אלכסנדר פלמינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר פלמינג (6 באוגוסט, 1881 - 11 במרץ, 1955) רופא ומדען סקוטי, מגלה הפנצילין, האנטיביוטיקה הראשונה המשמשת למלחמה במחלות, ואשר הצילה רבים ברחבי העולם ממוות. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1945.
הוא נולד ב-6 באוגוסט 1881 באירשיר שבסקוטלנד.
[עריכה] מחקריו המוקדמים של פלמינג
במלחמת העולם הראשונה שירת פלמינג כקצין רפואה בשירות הבריטי במשך כארבע שנים. השירות הצבאי חשף את פלמינג למגוון גדול של נפגעי זיהום חיידקי, והוא ניצל את ההזדמנות כדי להמשיך את מחקריו בנוגע להידבקות בזיהומים ולמאבק בהם. אחרי המלחמה שב פלמינג לבית החולים האוניברסיטאי שבו עבד קודם לכן, והמשיך לעסוק במחקר ובהוראה, כשהוא זוכה למשרות ולקידום אקדמאי. במשך כל השנים האלה המשיך פלמינג להתעניין בנושא אחד - שיפור הסלקטיביות של החומרים קוטלי החיידקים. הוא עסק בשאלה - אילו חומרים יכולים להיות יעילים במלחמה נגד חיידקים בלי לגרום נזק לרקמות בריאות, כלומר, לתקוף רק את החיידקים מבלי לפגוע בחולה. מרבית החומרים ה"אנטי חיידקיים" שפותחו עד אז תקפו תאים ללא הבחנה, וגרמו לחולים נזק קשה לא פחות מזה שגרם הזיהום עצמו. בשנות העשרים של המאה העשרים, לאחר כעשרים שנות מחקר, הצליח פלמינג לפתח לראשונה חומר אנטיביוטי שנקרא "ליזוזים". חומר זה, המצוי בהפרשות גופניות כמו זיעה ודמעות, הוכח, אומנם כקוטל חיידקים סלקטיבי, אך הוא השפיע רק על חיידקים בלתי מזיקים. לכן, הוא היה חסר תועלת לבריאות הציבור.
[עריכה] הפניצילין
בשנת 1928, תוך כדי עבודה על אחד ממחקריו, בבודקו את הזיהום הגורם למחלת השפעת, הבחין פלמינג בתופעה מעניינת: באחת מצלחות הפטרי - צלוחיות זכוכית מלאות במזון, המשמשות לגידול חיידקים במעבדה - שהכילו מושבה של חיידקים, התפתח עובש, וסביב העובש נוצרה טבעת נקייה מחיידקים. פלמינג, בהיותו חוקר ותיק ומנוסה, עמד על חשיבותו של הגילוי המקרי והמשיך לחקור את תכונויותיו של העובש כקוטל חיידקים. הוא גילה כי חומר פעיל מסוים בתוך העובש - הוא כינה אותו "פניצילין" - מסוגל לקטול חיידקים ביעילות, אפילו בריכוז נמוך, כשהוא מדולל מאוד. בשלב הבא ניגש פלמינג לבדוק את השפעתו של החומר החדש על תאים חיים, כדי לוודא שאינו רעיל או מזיק לגוף החולה. משהוברר כי הפניצילין אינו מזיק לגוף החי, נפתחה הדרך לפיתוחה של תרופה קוטלת חיידקים, בעלת יעילות חסרת תקדים. אולם, הדרך הייתה עדיין ארוכה מאוד: בחלק זה של המחקר, שנמשך שנים רבות, הצליח צוות של חוקרים - אנשי אוניברסיטת אוקספורד, בראשותם של הווארד פלורי וארנסט בוריס חיין (ציין) - לפתח אב טיפוס של תרופה שניתן לייצרה באופן מסחרי, להפיץ אותה ולהשתמש בה בנוחות ובביטחון. רק בשנת 1941, שתים עשרה שנים לאחר פרסום מאמרו המדעי הראשון של פלמינג בנושא, החלו בייצור סדרתי של פניצילין. אנגליה וארצות הברית היו מצויות בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ותקציבי הביטחון הענקיים שלהן הבטיחו תקציבי מחקר ופיתוח גדולים, והצלחה מסחרית מידית ליצרנים. החיילים הפצועים של צבאות בריטניה וארצות הברית היו הראשונים שנהנו מהתרופה החדשה, ורבים מהם חבים לה את חייהם.
פלמינג זכה - על הישגו הראשוני בזיהוי פעולת הפניצילין - לאותות הכבוד הגבוהים ביותר של הקהילה המדעית ושל בריטניה: הוא זכה לתואר אצולה בשנת 1944 ובפרס נובל לרפואה 1945, אותו חלק עם הווארד פלורי וארנסט בוריס חיין (צ'יין) - מפתחי התרופה.
