מלחמת העולם השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במלחמת העולם השנייה בהיבט הצבאי. לערך העוסק בהשמדת יהודי אירופה, ראו השואה.

מלחמת העולם השנייה
למעלה: הנחיתה בנורמדי למעלה מימין: שער מחנה אושוויץ; למטה מימין: דגל ברית המועצות מתנופף על הרייכסטאג לאחר כיבוש ברלין; למעלה משמאל: המצעד הנאצי בנירנברג ב-1935; למטה משמאל: פצצת האטום על נגסאקי
תאריך: 1939-1945 מקום: מלחמת עולם: צפון אפריקה, אירופה, מזרח אסיה, האוקינוס השקט, הים התיכון, המזרח התיכון, ראו הרחבה בטבלה תוצאה: ניצחון בעלות הברית. עלייתן של ארצות הברית וברית המועצות כמעצמות על. המלחמה הקרה. שינויים בטריטוריות: ראו בפסקה תוצאות המלחמה
הצדדים הלוחמים
בעלות הברית: ארצות הברית; הממלכה המאוחדת; ברית המועצות; צרפת החופשית; קנדה; סין; הודו; אוסטרליה; פולין; ניו זילנד; דרום אפריקה; מצרים; , ואחרות	מדינות הציר: גרמניה הנאצית; איטליה; יפן ; בולגריה; פינלנד; רומניה; הונגריה; קרואטיה; סלובקיה; ואחרות
מפקדים
יוסיף סטלין; פרנקלין רוזוולט; הארי טרומן; וינסטון צ'רצ'יל	אדולף היטלר; הידקי טוג'ו; בניטו מוסוליני
אבדות
לוחמים: 17 מיליון אזרחים: 33 מיליון סה"כ: 50 מיליון	לוחמים: 8 מיליון אזרחים: 4 מיליון סה"כ: 12 מיליון

שטחי שליטה לפני מלחמת העולם השנייה. בעלות הברית - בירוק (אלה שנכנסו לאחר פרל הרבור - בירוק בהיר). מדינות הציר - בכתום. מדינות נייטרליות - באפור

שטחים בשליטת הצדדים במהלך מלחמת העולם השניה
הציר-שחור, ברית המועצות-אדום, יתר בעלות הברית-כחול, נייטרליות-אפור

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות, כמו כן היא המלחמה היחידה שבה נעשה שימוש מבצעי בנשק גרעיני. המלחמה התנהלה במקביל בשתי זירות עיקריות: הראשונה היא האירופית שהשתרעה כמעט על כל שטח אירופה וחלקה הצפוני של אפריקה. השנייה היא הזירה המזרח-אסיאנית והפסיפית, שבה נלחמו בעיקר ארצות הברית והאימפריה היפנית.

המלחמה החלה באירופה בפלישת גרמניה הנאצית בראשות היטלר לפולין ב-1 בספטמבר 1939. יומיים לאחר מכן הצטרפו בריטניה וצרפת למלחמה. המלחמה במזרח אסיה החלה כבר ב-1937 בין יפן וסין, והפכה למלחמה כלל-עולמית לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941.

המלחמה בחזית האירופית הסתיימה ב-8 במאי 1945 בשעה 23:50 עם כניעת גרמניה לכוחות בעלות הברית. בחזית האסיאתית הסתיימה המלחמה עם כניעתה של יפן לאחר שארצות הברית הטילה עליה שתי פצצות אטום: הפצצה על הירושימה ("ילד קטן") - שקטלה כ-80 אלף איש, ולאחר שיפן עדיין לא נכנעה הוטלה פצצה נוספת על נגאסקי ("איש שמן") והביאה למותם של 100 אלף איש. יפן נכנעה ללא תנאים מוקדמים ב-15 באוגוסט 1945 וסיום המלחמה הרשמי בא עם חתימתה על מסמכי הכניעה ב-2 בספטמבר 1945.

בזמן המלחמה בוצע רצח עם שיטתי על ידי גרמניה ובנוסף נהרגו אזרחים רבים הן ישירות מן המלחמה, הן רבים אחרים שניספו עקב הדרדרות תנאי המחיה. הגרמנים רצחו בצורה שיטתית כ-6 מיליוני יהודים בשואה, מאות אלפי צוענים (ראו: השמדת הצוענים בשואה), ועוד קבוצות חברתיות שונות: קומוניסטים, הומוסקסואלים, בונים חופשיים ועוד. מיליוני אזרחי ברית המועצות נהרגו עקב הכיבוש הגרמני ועוד מיליונים, במצורף, בארצות אחרות. מיליוני אסיאנים נטבחו על ידי יפן. מאות אלפי גרמנים ומאות אלפי יפנים נהרגו בהפצצות בעלות הברית ועוד עשרות אלפים נהרגו בהפצצת ערים של בעלות הברית על ידי גרמניה. כמות ההרוגים קשה לחישוב, אבל אפשר להגיד בבטחון רב שהיא עולה על 50 מיליון ואולי אף על 60 מיליון בני אדם (כ־3 אחוזים מאוכלוסית העולם דאז).

הצדדים במלחמה מדינות העולם התחלקו לשלוש קבוצות: משני צדי המתרס נמצאו בעלות הברית ומעצמות הציר. הקבוצה השלישית כללה את המדינות הנייטרליות שלא תמכו באף אחד מהצדדים הלוחמים. במהלך המלחמה היו מדינות שעברו ממצב של נייטרליות להשתתפות במלחמה (חלקן כתוצאה מכך שהותקפו על ידי אחד הצדדים), והיו מדינות שעברו מצד לצד.

בעלות הברית העיקריות (רשימה מלאה בערך בעלות הברית)

בריטניה ברית המועצות הצטרפה לבעלות הברית עם פלישת גרמניה לברית המועצות במבצע ברברוסה. עד אז נשארה מחוץ למלחמה ע"פ הסכם ריבנטרופ מולוטוב, אם כי השתלטה על שטחים בפולין, פינלנד ועל מדינות מזרח אירופה ארצות הברית סייעה לבעלות הברית מתחילת המלחמה אך נשארה מחוצה לה, הצטרפה לאחר מתקפת היפנים על פרל הארבור) צרפת החופשית - לאחר הסכם שביתת נשק ביוני 1940 פסקה צרפת להיות אחת מבעלות-הברית (ולחמה נגד בעלות הברית כצרפת של וישי), אך כוחות צרפתיים של "צרפת החופשית" המשיכו להלחם לצד בריטניה מהגולה ובעיקר מהמושבות הצרפתיות.

• סין

דומיניונים ומושבות בריטיות:

• אוסטרליה
• ניו זילנד
• קנדה
• דרום אפריקה

וכן כוחות מתנדבים מהודו, ניו פאונדלנד, ארץ ישראל, מצרים ועוד

• פולין - לאחר כיבוש פולין ב-1939 הוקמה הממשלה הפולנית הגולה שהמשיכה להלחם לצד בעלות הברית.
• מדינות נוספות שנכבשו על ידי מעצמות הציר ופעלו בהם מחתרות דוגמת יוגוסלביה.
• מדינות שהשתייכו לציר ונכנעו לבעלות הברית, הצטרפו לקואליציה נגד גרמניה. למשל איטליה מספטמבר 1943, ורומניה מאוגוסט 1944.

מעצמות הציר העיקריות

• גרמניה הנאצית
• איטליה הפאשיסטית - הצטרפה למלחמה ביוני 1940 בהכריזה מלחמה על צרפת המובסת.
• האימפריה היפנית - הצטרפה למלחמה בדצמבר 1941, בהתקיפה את פרל-הרבור. נלחמה עוד קודם לכן נגד סין.
• צרפת של וישי - לחמה כנגד בעלות הברית, בדרך כלל רק כשכוחותיה הותקפו בסנגל, בסוריה, בלבנון ובמדגסקר.
• הונגריה
• רומניה
• פינלנד
• בולגריה

מדינות אלה הצטרפו ב - 1941 לגרמניה בעת השתלטותה על הבלקן, או פלישתה לברית המועצות.

• בחלק מן המדינות שכבשה גרמניה, היו גופים ששתפו פעולה עם הכובש הנאצי, ושלחו כוחות מתנדבים שנלחמו לצד גרמניה, במיוחד בחזית המזרחית. בין אלה ניתן למנות מתנדבים מהולנד, בלגיה, סקנדינביה ועוד, וכן צבאות של רוסים ואוקראינים בפיקוד הגנרל אנדריי ולאסוב. מתנדבים מספרד הצטרפו לכוחות הציר בחזית המזרחית ("הבריגדה הכחולה").

[עריכה] הרקע למלחמה

התקופה בין שתי מלחמות העולם הייתה רצופה בשינויים ותמורות בכל התחומים ברחבי העולם ובמיוחד במערך המדיני. אימפריות אחדות התפרקו ואחרות עלו. בין האימפריות שהתפרקו אפשרות למנות את האימפריה העות'מנית והקיסרות האוסטרו-הונגרית. האימפריה הבריטית נחלשה מאוד והלכה ושקעה. במקומן עלתה ארצות הברית, האימפריה הרוסית התפתחה לכדי ברית המועצות וגרמניה שיקמה את עצמה אחרי תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. התגבר תהליך ההשתחררות של הקולוניות ממדינות אירופה. נחתם חוזה ורסאי בין המדינות שלחמו ולפיו גוף חדש הוקם על מנת לשמור על השלום ולקשר בין מדינות - חבר הלאומים.

מדינות אירופה רצו לזכות באפשרות לשקם את כלכלתן ההרוסה וללקק פצעים של האבדות הכבדות שספגו במלחמה. בארצות הברית, לעומת זאת, התפתחה מגמה בדלנית.

עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית בגרמניה בראשות אדולף היטלר ויישום דרכו לפי ספרו "מיין קאמפף" (המלחמה שלי), אשר חלק ממנה מורה על שליטתם של הגזע הארי בכל העולם, ושיקום גרמניה נוכח ההשפלה שעברה עקב תוצאות מלחמת העולם הראשונה. לכן החליט היטלר "לספח" לזכות גרמניה מדינות בזו אחר זו אשר שכנו מסביב לגרמניה. מכיוון שהמדינות העיקריות באירופה, קרי צרפת ובריטניה ניסו לחמוק ממלחמה פעם אחר פעם, גילו מנהיגהן מדיניות פיוס רחבה נוכח "כיבושיו" של היטלר, מדיניות אשר אופיינה בחולשה וכן בויתורים רבים לטובת גרמניה, כגון צירוף חבל הסודטים לגרמניה, הסכם הגדלת הצי הגרמני (הסכם שנחתם עם בריטניה), חוסר אכפתיות כלפי סיפוח אוסטריה לגרמניה (דבר אשר כונה לפי הנאצים כאיחוד - אנשלוס) וכן אי תגובה כנגד כיבוש צ'כוסלובקיה. לבסוף נשברה מדיניות הפיוס הזו, לאחר שצרפת ובריטניה, אשר היו תחת הסכם תקיפה ומגננה עם פולין, הגיבו למהלכיו של האויב הנאצי כאשר זה שלח את צבאו לכבוש את פולין.

[עריכה] סקירת המצב במעצמות

אדולף היטלר, מנהיג גרמניה לוחץ את ידו של נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, ב-29 בספטמבר 1938

• בריטניה קיצצה את כוחותיה הצבאיים ואת תקציב ההתחמשות שלה, בעקבות משברים כלכליים מבית, והלך רוח אנטי מלחמתי. עם התגברות האיום הנאצי , וכן עקב משברים בינלאומיים במחצית השנייה של שנות השלושים, חידשה בריטניה את מאמצי ההתחמשות.

• צרפת בפחדה ממלחמה נוספת בעקבות נחיתות מספרית מול גרמניה, השליכה את יהבה על אסטרטגיה הגנתית בבניית קו מאז'ינו המפורסם. הקו השתרע מהגבול עם שווייץ עד לגבול עם בלגיה (לא כלל את יער הארדנים). צרפת סבלה ממשברים פנימיים חמורים: חילופי ממשלות תכופים, שביתות, משברים כלכליים ופיצול פנימי רב. לקראת מלחמת העולם השנייה סבלה גם ממשבר דמוגרפי, כאשר שנתוני הגיוס שלה קטנים יחסית לצרכים, עקב גרעון הילודה בעת מלחמת העולם הראשונה.

• גרמניה הפכה למדינה דמוקרטית - רפובליקת ויימאר - לפי דרישת המעצמות המנצחות. צמחה התמרמרות נוכח החוזה ה"לא הוגן" לטענתם שהתבסס על 14 הנקודות של וילסון. החובות בהן שקעה גרמניה בעקבות הפיצויים שהתחייבה לשלם בחוזה ורסאי הביאו את גרמניה לשפל כלכלי נורא. בגרמניה שררה הרגשה שהיא מעולם לא הובסה במלחמה ושחוזה ורסאי אינו הוגן ונכפה עליה עקב "תקיעת סכין בגב" של הכוחות הדמוקרטיים במדינה. בנוסף לפיצויים הענקיים שהייתה צריכה לשלם גם הוטלו עליה הגבלות קשות כמו החזקת צבא קטן יחסית, הגבלת הצי הימי שלה ואיסור מוחלט על החזקת צוללות ומטוסים. בחוזה ורסאי גרמניה נאלצה גם לוותר על שטחים נרחבים בפולין, על חבלי אלזס ולוריין בצרפת, ועל אזור התעשייה של חבל הריין.

מפלגה קטנה החלה לצמוח אחרי שחברה לנואם משלהב ובעל חזון בשם אדולף היטלר, שהצטרף למפלגה במקור על מנת לרגל אחריה למען הצבא. ב-1921 הפך היטלר לראש המפלגה הנאציונל סוציאליסטית או בשמה המוכר יותר - המפלגה הנאצית. במשך 12 שנים הוא הוביל את המפלגה מארגון קטן וקיצוני, עד שבינואר 1933 הטיל עליו נשיא גרמניה הינדנבורג את הרכבת הממשלה. ב-27 בפברואר 1933 נשרף הרייכסטאג על ידי הנאצים, אך עקב האשמה שהוטלה על איגודים קומוניסטיים בגרמניה, ניצל היטלר את ההזדמנות כדי להוציא אל מחוץ לחוק את יריביו הפוליטיים, וכחודש לאחר מכן, ב-23 במרץ, ביטל את הדמוקרטיה בגרמניה והפך לשליט יחיד, פיהרר, בעקבות חוק ההסמכה. השלטון הנאצי בגרמניה נהנה בשנים הראשונות מפופולריות רבה משום שהצליח לשפר את המצב הכלכלי, ונתפס כמי שמחזיר לגרמנים את כבודם הלאומי, בעקבות האיחוד עם אוסטריה וסיפוח חבל הסודטים אשר כלל גרמנים רבים.

• ארצות הברית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עברה תקופת גיאות כלכלית חסרת תקדים. תקופה זאת הסתיימה כמעט בבת אחת ב-1929 עם קריסת הבורסה ב-29 באוקטובר, ושפל כלכלי בעקבות זאת. עם עליית רוזוולט לשלטון ב - 1933 החלה כלכלת ארצות הברית להתאושש לאטה, אך רק כעשר שנים לאחר מכן התאוששה כלכלתה לגמרי. ארצות הברית התכנסה אל תוך עצמה: האבידות ממלחמת העולם הראשונה, יחד עם השפל הגדול, גרמו למדיניות בדלנית שהתנגדה למעורבות במלחמה חדשה באירופה.

• איטליה שלחמה במלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה", התאכזבה מההישגים הטריטוריאליים הדלים שבהם זכתה בחוזה ורסאי. בנוסף, איטליה נחשבה למדינה הקולוניאליסטית החלשה ביותר, במיוחד נוכח איבוד שטחים באפריקה ל"פראים עם חניתות" (תבוסתה לחבש בסוף המאה ה - 19). הדבר גרם לעליית כוחות ימניים קיצוניים ובראשם המפלגה הפשיסטית, שבראשה עמד מוסוליני. הפשיסטים פתחו במסע של טרור והפחדה שהגיע לשיאו במצעד על רומא ב-1922, בעקבותיו עלה מוסוליני לשלטון לאחר שהתבקש על ידי מלך איטליה להקים ממשלה. עד 1925 החמיר מוסוליני את הצנזורה, ביטל מפלגות, הוציא אל מחוץ לחוק תנועות, עד שנותר שליט יחיד. שלטון פשיסטי יצר בתחילה רגשות כבוד וגאווה שנטעה התנועה הפשיסטית באנשים. מוסוליני השתלט ב-1936 על חבש, והציג זאת בפני עמו כחידוש האימפריה במתכונת האימפריה הרומית. בנוסף, השתלטה איטליה על אלבניה. מוסוליני הקדים את היטלר בעשור, ושימש לו השראה ומודל לחיקוי. מדיניות תוקפנית זו של מוסליני היקנתה לו מעמד לצידו של היטלר.

• ברית המועצות, שנוסדה על חורבותיה של האימפריה הרוסית, הוציאה את עצמה ממלחמת העולם הראשונה בעקבות המהפכה הבולשביקית בנובמבר 1917. ברית המועצות בהנהגת לנין מצאה את עצמה במלחמת אזרחים בין הצבא האדום בראשות טרוצקי לבין הצבא הלבן שהיה מורכב מכוחות רבים באזורים שונים כולל חילות משלוח גרמניים, בריטיים וצרפתיים. ברית המועצות נאלצה לוותר על שטחים גדולים שהיו חלק מהאימפריה הרוסית, בפולין, בפינלנד וברפובליקות הבלטיות. לאחר נצחון הצבא האדום, מצאה ברית המועצות את עצמה מבודדת משאר העולם, בגלל המשטר הקומוניסטי שלה. מתוך נסיון לזכות בידידים, שיתפה פעולה בצורה חשאית עם גרמניה באימון כוחות רגלים, בניית צוללות ובניית מטוסים. לאחר ועידת מינכן, הבין סטלין כי עמדותיהן של בריטניה וצרפת נוכח דרישותיו של היטלר ותרניות מאוד ואין הן מתכוונות להפגין חוזק משותף כנגדו, החליט סטלין לחתום על הסכם משותף עם גרמניה, דבר אשר התרחש ב-23 באוגוסט 1939 חתמו שתי המעצמות על הסכם אי התקפה ביניהן - הסכם ריבנטרופ מולוטוב, הסכם אשר כלל בתוכו סעיף סודי בדבר כיבוש פולין על ידי שני הצדדים וחלוקה טריטוריאלית של שטחה לברית המועצות ולגרמניה. הסכם זה סלל את הדרך לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

• ספרד נקלעה למלחמת אזרחים ב-17 ביולי 1936. מלחמה זו שימשה כמעין מודל מיניאטורי למלחמת העולם. מדינות הציר תמכו במורדים בראשות פרנקו, בעוד ברית המועצות תומכת בממשלה החוקית. המלחמה נסתיימה ב-28 במרץ 1939 בנצחונו של פרנקו, שנשאר שליט יחיד עד מותו ב-1975.

• יפן: בשנות ה-30 של המאה ה-20 התערער השלטון ביפן, ומאז שלטו בה למעשה אנשי הצבא. ב-1931 כבשה יפן את מנצ'וריה שהפכה למדינה עם ממשלת בובות בחסות יפנית. חבר הלאומים גינה את תוקפנותה של יפן, וזו פרשה ממנו במרץ 1933. ב-1937 פלשו היפנים לתוך סין וכבשו בה אזורים נרחבים. מעצמות המערב הגיבו על התוקפנות היפנית באמברגו כלכלי.

[עריכה] מדיניות החוץ של המעצמות

לאחר עליית הנאצים לשילטון החל היטלר מיידית להעביר את ראיית עולמה של המפלגה הנאצית אל תוך המציאות גם במדיניות החוץ:

• הפרת חוזה ורסאי: הפרה בוטה ופומבית של חוזה ורסאי (שבו ראה השפלה אישית וגזעית) החל בהגדלת הצבא מעבר לגודלו החוקי, בניית צוללות ומטוסים ועד הכנסת הצבא הגרמני לחבל הריין, המפורז על פי חוזה וורסאי.
• תוקפנות: חלק מרכזי בראיית העולם הנאצית התבססה על התפשטות טריטוריאלית (בעיקר מזרחה) הפעולות התחילו בסיפוח חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, סיפוח צ'כוסלובקיה כולה וסיפוח אוסטריה, האנשלוס (צעד זה היה בהסכמה). רמז לתוקפנות העתידית שלו נתן היטלר כבר ב1933, כאשר פרש מחבר הלאומים ב14 באוקטובר.

בשנים אלו שררה בבריטניה וצרפת מדיניות ההבלגה, מדיניות שגרסה כי חוזה ורסאי היה הגזמה, ושיש להקל על גרמניה, לכן העלימו עין מבניית צבאו וכניסתו לחבל הריין. בנוסף, אנגליה וצרפת רצו ככל האפשר להימנע ממלחמה אחרי הטראומה של מלחמת העולם הראשונה, ולכן "הקריבו" בשם ה"שלום האירופי" את חבל הסודטים (בטענה שרוב האזרחים שם הם אזרחי גרמניה), ואחר כך הסכימו בדיעבד עם צ'כוסלובקיה כולה.

באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 פיתחו שלוש מעצמות הציר שאיפות טריטוריאליות נרחבות:

• גרמניה אשר שאיפתה הייתה מרחיקת לכת ביותר כפי הנראה ואשר שאיפתה הייתה מעוגנת בחזון הפוליטי של המפלגה הנאצית שאפה להתרחב על רוב אירופה כאשר במערב שאפה להתרחב עד בריטניה וספרד (לפי תורת הגזע האנגלים הם קרובים של הגזע הארי ולכן הם זקוקים רק לחינוך מחדש ולא לשעבוד או להכחדה מוחלטת). מזרחה במסגרת ה"אנשלוס" - שאפה להתרחב עד לגבול עם רוסיה וכפי הנראה ממבצע ברברוסה לפחות עד מוסקבה ואפילו הלאה אל תוך אסיה.
• איטליה פנתה דרומה - היא שאפה להשתלט על אגן הים התיכון (מדינות הבלקן, יוון, תורכיה, לבנון וארץ ישראל), צפון אפריקה (מצרים, לוב, אלג'יריה, מרוקו) ואף היו לה תוכניות לגבי אגן הים האדום (אתיופיה וסודאן).
• התפשטות יפן התגברה מתוך שאיפתה לנגוס מהאימפריות הקולוניאליסטיות עשירות המחצבים והמתפוררות של צרפת ואנגליה בדרום מזרח אסיה (סין, הודו, אינדונזיה והודו-סין).

[עריכה] לפני פרוץ המלחמה

מיד לפני פרוץ המלחמה המצב לא נראה מעודד עבור בעלות הברית לעתיד. מדינת גרמניה הנאצית השתרעה בנוסף לשטחה שלה גם על אוסטריה, שאוכלוסייתה הגרמנית הצטרפה מייד אל מאגר כוח האדם שלרשות גרמניה, וצ'כוסלובקיה, שתרמה לכוחות הציר את מפעלי הנשק המשגשגים שלה וכמה מיליוני גרמנים סודטים. משטרים טוטאליטרים עלו במדינות רבות בין שתי מלחמות העולם (לכולם תרמו משברים כלכלים ופוליטיים שנבעו עוד ממלחמת העולם הראשונה) ובהן ברית המועצות, איטליה, ספרד, גרמניה, אוסטריה ויפן, וכן ברוב יתר מדינות מזרח ודרום אירופה. המעצמות האירופאיות היחידות שהיו באופן גורף מנגד היו אנגליה וצרפת, וגם הן היו שקועות במלחמות פנימיות, במדיניות פיוס, הבלגתית ובדלנית, ומשברים שונים.

[עריכה] מהלך המלחמה

מפאת היקף המידע מהלך המלחמה פוצל למספר ערכים על פי השלבים או הזירות העיקריות במלחמה. קישורים לערכים האלה נמצאים בתיבה שבסוף ערך זה. בנוסף ישנם ערכים העוסקים בפן הלא לחימתי של המלחמה:

• פעילות דיפלומטית במלחמת העולם השנייה
• פעילות מודיעינית במלחמת העולם השנייה
• פיתוחים טכנולוגיים במלחמת העולם השנייה

[עריכה] מודיעין וקשרים במהלך מלחמת העולם השנייה

למודיעין היה תפקיד מכריע במהלך מלחמה זו, בין אם בהצלחותיו, בין אם בכשלונותיו. בין הפעולות המודיעיניות המוצלחות החשובות אפשר למנות את פיצוח קוד המכונה אניגמה על ידי הבריטים, ושל הקוד היפני על ידי האמריקנים, והידיעה שהיפנים לא מתכוונים לתקוף את ברית המועצות בגבולה המזרחי, ידיעה שאפשרה לסטאבקה - המטה הצבאי הסובייטי - להעביר עשרות דיביזיות רעננות לחזית הגרמנית ולהכריע את הכף בשלבים הקריטיים של המלחמה. בין הכשלונות הבולטים (והצלחת פעולות ההונאה וההסתרה): התקפת הפתע של היפנים על פרל הרבור, בהפתעה מוחלטת לאמריקנים. הגרמנים פלשו לברית המועצות בהפתעה מוחלטת (אם כי עקב תפיסה לקויה של ההנהגה הסובייטית, ולא מחסור במידע). באותה חזית הצליחו הסובייטים לשמור בסוד את תוכניתם לכיתור של הארמיה ה-6 של גרמניה בסטלינגרד. ואולי בעיקר: הפלישה לנורמנדי, בהפתעה כמעט מוחלטת לגרמנים, הן בעיתוי, הן במיקום, הן בסדר הכוחות. בנוסף, הצליחו הבריטים ללכוד כמעט בשלמותה את רשת הסוכנים הגרמנים שפעלה בבריטניה, ולהפעילה לצורכיהם, בעיקר כסוכנים כפולים, לשם הונאת הגרמנים.

בין הקשרים החשובים אפשר למנות את קשר ה-20 ביולי במהלכו ניסו כמה קציני מטה גרמני להתנקש בחייו של היטלר. בעקבות ניסיון ההתנקשות נערך מסע "טיהורים" נרחב בקרב מקורביו של היטלר, אשר במהלכו נרצחו גרמנים רבים שנחשדו כקשורים לניסיון ההתנקשות.

[עריכה] תוצאות המלחמה

במלחמה נהרגו קרוב ל-60 מיליון נפש. בעקבות המלחמה נותרו מיליוני פליטים ללא קורת גג, הכלכלה האירופית התרסקה וכ-70% מהתשתית התעשייתית האירופית נהרסה.

לאחר המלחמה חולקה גרמניה לארבעה אזורי כיבוש. התוכנית המקורית הייתה לחלק את גרמניה בין ארצות הברית, ברית המועצות ובריטניה. סטלין הסכים שינתן אזור גם לצרפת, אך אזור זה היה צריך לבוא מהאזור הבריטי והאמריקני. ב-1949 התאחדו האזור של ארצות הברית, בריטניה וצרפת ליצירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בעוד שהאזור הסובייטי היה להרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.

אוסטריה שוב הייתה נפרדת מגרמניה וגם היא חולקה לארבעה אזורי כיבוש שאוחדו מחדש והפכו לרפובליקה של אוסטריה.

כתוצאה מהגבולות החדשים שנקבעו על ידי המעצמות המנצחות, אוכלסיות גדולות מצאו את עצמן לפתע בתחומן של טריטוריות עוינות. ברית המועצות הרחיבה את גבולותיה על חשבון גרמניה, פינלנד, פולין ויפן. פולין פוצתה על הפסדיה לברית המועצות בקבלת רוב גרמניה שממזרח לקו אודר-נייס, כולל אזורים תעשייתיים בשלזיה. חבל הסאר הפך לארץ חסות זמנית של צרפת אך מאוחר יותר הוחזר לניהול גרמניה.

כ-15 מיליון גרמנים גורשו לאחר המלחמה. גרמניה טוענת באופן רשמי ש-2,100,000 מהמגורשים נהרגו בעקבות אלימות בחלקים הרוסים, הפולנים והצ'כים.

כתוצאה מהמלחמה נפתח עידן חדש של שתי מעצמות גדולות העוינות זו לזו - ברית המועצות וארצות הברית - המלחמה הקרה.

עם סיום המלחמה התחילו להבין את גודל הזוועות שקרו, החלו במלאכת העמדתם לדין של פושעי המלחמה ובתהליך שיקום של הצדדים וניסיון להביא לשלום עולמי למשך שנים רבות. בעיר נירנברג הוקם בית הדין הבינלאומי שהעמיד לדין (במשפטי נירנברג) את ראשי המשטר הנאצי על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. רבים מראשי המשטר הנאצי ניסו לברוח ולהסתתר, ורק חלקם נתפסו והועמדו לדין. פושעי מלחמה רבים אחרים נשפטו, או שנענשו, שלא על ידי בית הדין בנירנברג. כן הוצאו להורג לאחר המלחמה ראש ממשלת יפן טוג'ו ועוד ממנהיגיה בתקופת המלחמה. בעקבות כשלונו של חבר הלאומים למנוע את המלחמה, הוקם ארגון האומות המאוחדות הכולל נציגים מכמעט כל מדינות העולם.

לאחר המלחמה יזמה ארצות הברית תוכנית להבראת אירופה, תוכנית מרשל, שבמסגרתה הזרימה ארצות הברית מילארדי דולרים לשיקום כלכלת אירופה.

• שיקום גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה
• הכיבוש האמריקאי ביפן

[עריכה] ראו גם

• רשימת אירועים במלחמת העולם השנייה
• חללים במלחמת העולם השנייה
• כליאת היפנים בארצות הברית
• אלוף הפלות (Ace)

[עריכה] לקריאה נוספת

• וינסטון צ'רצ'יל, מלחמת העולם השנייה (6 כרכים), תרגם אהרון אמיר, הוצאת עם הספר, 1957.
• ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, מלחמת העולם השניה, הוצאת משרד הבטחון (מערכות), 1987.
• יהושע מטיאש, סוגיות נבחרות בתולדות המאה ה-20, 1994.
• עופר ריחני, מלחמת העולם השנייה - הכרוניקה, הוצאת קווים, 2004.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: בריטניה סיימה להחזיר את חובה ממלחמת העולם השנייה

• איתן גוטמן, המלחמה באוקיאנוס השקט