אלרגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.

אלרגיה (רַגֶּשֶׁת) היא תגובה חיסונית לא צפויה ולא רצויה של הגוף לחומרים, שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. בשעה שתגובה חיסונית כנגד פתוגנים (גורמים מעוררי מחלות) נחשבת לדבר חיובי, שבזכותו אנו נשארים בריאים רוב הזמן, הרי שאלרגיה הינה "תקלה" במערכת החיסון, ומהווה תופעה שלילית. כ-12% מאוכלוסית העולם סובלים מאלרגיה כזו או אחרת. באלרגיה קיים מרכיב תורשתי מובהק.

[עריכה] גורמים

אחת הסיבות לתופעת האלרגיה היא רגישות יתר של מערכת החיסון כלפי גורמים בלתי מזיקים בסביבתנו (אלרגנים). תגובת יתר זו עשויה להביא לתסמינים שונים בהתאם לסוג האלרגיה, חומרתה ודרך החשיפה עם הגורם האלרגי. החומרים העלולים להוביל לתגובה אלרגית שונים מאדם לאדם.

דוגמה לחומרים אלרגנים נפוצים:

קשקשים, ריר ושתן של חתולים (ולא שערות החתול).
לטקס(לדוגמה בכפפות).
עקיצת דבורים או צרעות.
מזונות כגון אגוזים או בוטנים.
הפרשותיה של קרדית אבק הבית.
אבקני פרחים עונתיים.
מתכות כמו הניקל, הקובלט והכרום.
תרופות מסוימות.
תמרוקים וחומרים כימיים אחרים.

לעתים ידוע על קבוצות סיכון לאלרגיות ספציפיות. למשל אצל רבים מיוצאי וצאצאי עיראק ואיראן עלולה להיות אלרגיה לפול.

[עריכה] תהליך התפתחות האלרגיה

יש מספר סוגי אלרגיה אבל הנפוצה ביותר היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמינים. ההיסטמין גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, נפיחות ונזלת.

[עריכה] סכנות

חשיפה לאלרגן יכולה לגרום מספר סיכונים:

קושי בנשימה ואף חנק כתוצאה מכיווץ שרירים והפרשות בדרכי הנשימה- למעשה אסתמה (גנחת).
הלם אנפילקטי ואובדן הכרה.
הרחבת כלי הדם וירידת לחץ הדם.
נזלות, עיטושים ודלקות עיניים.
כאב בטן, שלשול והקאות.
פריחות מסוגים שונים (כמו אקזמה ואורטיקריה).
אסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס).

[עריכה] אבחון האלרגיה

לא תמיד ברורה האבחנה של האלרגיה ולעתים דרושה רמת חשד גבוהה מצד הרופא בכדי להבין שמחלתו של החולה נגרמת למעשה מגורם אלרגני כלשהוא. כאשר עולה החשד לאלרגיה יופנה החולה לבדיקת אלרגיה. הבדיקות מתחלקות לשני סוגים: בדיקות עוריות ובדיקות דם.

בבדיקות העוריות מטפטף אלרגולוג(רופא האלרגיה) טיפות קטנות של תמציות מצמחים, בעלי חיים או גורמים סביבתיים אחרים הידועים כאלרגנים נפוצים (אחד ליד השני בסדר ידוע) ואח"כ הוא דוקר בעדינות את העור שמתחת לכל טיפה, בכדי להחדיר את החומר אל העור עצמו. כ- 15 דקות לאחר ההזרקה, הרופא בודק האם נוצרה תגובה דלקתית (נפיחות ואדמומיות) במקום ההזרקה. תגובה דלקתית פרושה שהאדם רגיש (אלרגי) לאלרגן שהוזרק.

בבדיקות הדם בודקים האם יש נוגדנים גורמי אלרגיה (מטיפוס IgE) בדם ולאיזה חומרים הם נקשרים. במידה שנמצא נוגדן מטיפוס IgE שנקשר לחומר ידוע הדבר מצביע על האפשרות שהנבדק אלרגי לחומר זה.

יש גם בדיקות אלרגיה המבוססות על מדבקות המודבקות למשך יום או יומיים על עורו של החולה או גם בדיקות אלרגיה המבוססות על תפקודי נשימה.

האבחון הסופי הוא שילוב של האינפורמציה הרפואית בתוצאות מבחני העור והדם.

[עריכה] טיפול וריפוי

הטיפול מתחיל קודם כל בזיהוי הגורם והמנעות ממנו, כאשר ההמנעות קשה לביצוע עוברים לטיפול תרופתי. בין הטיפולים באלרגיות יש תרופות אנטי-היסטמיניות המנטרלות את פעילות ההיסטמין. ניתן לקחת סטרואידים המעכבים את הדלקת הנגרמת עקב האלרגיה. יש נוגדי גודש, נוגדי לויקוטריאנים ואמצעים רפואיים רבים אחרים. בחירת הטיפול המתאים נעשית על פי סוג, חומרת או תדירות האלרגיה.

אחת השיטות היעילות לריפוי של ממש מהאלרגיה ולא רק טיפול בתסמינים הוא החיסון כנגד האלרגיה. בשיטה זו (המכונה אימונותרפיה) מקבל החולה האלרגיה במינונים הולכים ועולים תמציות מגורם האלרגיה, באופן כזה שבסופו של דבר הוא מתחסן מפני השפעותיו המזיקות. התהליך הוא איטי וקיים סיכון לתגובה אלרגית במהלכו ולכן הוא מבוצע רק על ידי רופאים המומחים לאלרגיה.