אמנות נוצרית מוקדמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמנות נוצרית מוקדמת היא אמנות שהתקיימה בתחומי האימפריה הרומית החל מזמנו של ישו ועד למאה הרביעית לספירה, עת הפכה הדת הנוצרית לדת השלטת בהאימפריה הביזנטית.

[עריכה] מקורות האמנות הנוצרית המוקדמת

תחילתה של האמנות הזו היה ברצון של הנוצרים החדשים לבטא ולסמל את דתם הצעירה. בשל רדיפת הדת הנוצרית התקיימה האמנות הזו בהסתר בקטקומבות, אולמות ומערות קבורה תת קרקעיים שנמצאו ברומא, או תוך שימוש במוטיבים פגאניים אשר קיבלו משמעות נוצרית חדשה. דימויים נוספים נלקחו מתוך התנ"ך כגון סיפור יונה והלוויתן, אדם וחווה ועוד. דימויים נוספים הינם דימויים מופשטים כגון אותיות המרכיבות את שמו של ישו.

מן האמנות הנוצרית המוקדמת נמצאו בעיקר פרסקאות בקטקמבות, סרקופגים מעוטרים בתבליטים, פיסול קטן ממדים ואמנות זעירה אחרת.

[עריכה] דימויים איקונוגרפיים בולטים

• דימויים של לידה מחדש - יונה והלוויתן.
• דימיים של ישו - הרועה הנאמן, נושא העגל, דמות ה'אורנס'.
• דימויים מהברית החדשה - אם וילד, הסעודה האחרונה, טבילה.

[עריכה] פולחן בתקופה הנוצרית המוקדמת

בראשיתה של הנצרות התגוררו הנוצרים בארץ ישראל ונהגו לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהתפלל את תפילותיהם בבתי הכנסת היהודיים. בתקופה מאוחרת יותר החלו המאמינים להתאסף בבתים פרטיים, או במקומות מחבוא כגון קטקומבות, זאת בשל רדיפתם על ידי הקיסרים הרומים.

לאחר האדיקט של מילן ב-311 פסקה רדיפתם של הנוצרים ברחבי האימפריה הרומית והם החלו לבנות כנסיות בגלוי. הכנסייה הקדומה ביותר שנתגלתה נמצאה בסוריה ומתוארכת לשנת 232 לספירה. בנוסף נמצאו גם כנסיות עתיקות רבות בארץ ישראל.