אנה קרנינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עטיפת התרגום העברי של "אנה קרנינה"

אנה קרנינה הוא רומן מאת לב טולסטוי שפורסם בתחילה כסדרה בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר.

הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים".

בכתבה שפורסמה בטיים מגזין היוקרתי, בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים. ^[1]

[עריכה] סיפור העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד - של אנה קרנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי.

בתחילת הספר, אנה היא אשת חברה פופולרית ומכובדת, הנשואה לבעל שאותו אינה אוהבת, ואם לבן. קונסטנטין לוין הוא בעל אחוזה עשיר, שאינו חש בנוח בחברה הרוסית האריסטוקרטית ומעדיף את חיי הכפר. הוא מנסה לחזר אחר קיטי שצ'רבצקיאה, שאותה הוא מכיר שנים רבות, אך נדחה משום שהיא מאוהבת בגראף ורונסקי, איש צבא שאין לו כוונות של ממש כלפיה. משורונסקי פוגש באנה, הוא מפתח כלפיה אובססיה ומתחיל לחזר אחריה, כשהוא זונח את קיטי לאנחות. לבסוף נענית אנה לחיזוריו, אך אינה מצליחה, כנשות חברה אחרות מחוגה, לשמור את הרומן לא פומבי, נכנסת להריון מורונסקי, ולבסוף מתוודה בפני בעלה, שמעוניין בעיקר לשמור על שמו הטוב.

לוין, המאוכזב מדחייתו על ידי קיטי, חוזר לכפר ושוקע בחיי האיכרים. קיטי נופלת למשכב ונוסעת לבית מרפא בחוץ לארץ, שם היא מתגברת על הכאב שגרם לה ורונסקי. לאחר שובה השניים נפגשים שוב, בתיווך גיסה של קיטי, ומביעים את אהבתם זה לזו. באותו הזמן אנה יולדת בת וכמעט מתה, מה שמרכך את בעלה, המבקש לתת לה גט ולשחרר אותה, אך היא מסרבת ביודעה שלא תקבל חזקה על בנה, ונוסעת עם ורונסקי ובתה לחוץ לארץ.

קיטי ולוין מתחתנים ומקימים משק בית רגיל, ובאותו הזמן מנסים אנה וורונסקי למצוא אורח חייהם משלהם. לאחר מספר חוויות באירופה הם חוזרים לרוסיה, ואנה נפגשת עם בנה. תוך כדי כך היא נוכחת עד כמה היא מוקצה מחמת מיאוס בחוגים החברתיים שאליהם השתייכה. היא וורונסקי עוברים להתגורר בכפר, אך שם מתחיל ורונסקי לשקוע בעבודות שונות ואנה חשה כי הוא מזניח אותה, ומתחילה לקנא. הזוג מתחיל להתקוטט ללא סיבות של ממש. ורונסקי רוצה שאנה תתגרש מבעלה, על מנת שהוא והיא יוכלו לחיות כבעל ואישה, אך אנה מתקשה להסכים.

הן לוין וקיטי והן אנה וורונסקי חוזרים לבסוף אל העיר. אנה וורונסקי על מנת לקבל גט, ואילו לוין וקיטי על מנת להתכונן ללידת בנם הבכור. אף שהחיים בעיר אינם אהובים על לוין, הוא רואה כי הוא מסוגל להשתלב בהם, ולבסוף קיטי יולדת ללא סיבוכים. לעומתו, מערכת היחסים בין אנה וורונסקי הולכת ומתדרדרת, האהבה ביניהם גוועת, ואנה מתמלאת בחשדות, פחדים ותיעוב. לבסוף, משהיא רואה שאינה יכולה להמשיך עוד בחיים אלו, וגם אין לה איך לשנותם, היא בוחרת להתאבד ומשליכה את עצמה מתחת לגלגלי רכבת.

בסיום הספר שבים לוין וקיטי לכפר, ושם הם ממשיכים את חייהם כרגיל. לקראת סוף הספר מוצא לוין מזור להתחבטויותיו על משמעות החיים מתוך עקרונות הדת הנוצרית.

[עריכה] דיון

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קרנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

אולם בניגוד למשפט הפתיחה, במהלך הרומן מפרק טולסטוי לחלקים קטנים את מושגים אלה, ומשאיר אותנו עם התמיהה - בדבר קיומן בכלל של "משפחות מאושרות", בדבר התמימות והאושר, שלא בהכרח ניתן למצוא במושג "אהבה".

אנה קרנינה, אשה משכילה מדי וחסרת תעסוקה כלשהי, נשואה בנוחות אך לא באושר לאציל כפרי, אם לילד, שפוגשת את הקצין הצעיר ויפה התואר וורונסקי. היא נשבית בקסמיו, וייתכן שבמראה ירכיו המהודקות במדים, והופכת לפילגשו. הלשונות הרעות בסנט פטרבורג מצקצקות, ובעלה ההגון מסרב להיפרד ממנה ומחובותיה כרעייה ואם, כדי לא להעצים את הסקנדל. אבל אנה אינה מוכנה להתפשר, היא רוצה את כל החלום, ומקבלת את כל שברו. אחרי שהיא יולדת לורונסקי בת והנידוי החברתי שלה מושלם, הוא מתחיל להשתעמם ובסופו של דבר היא חשה שאהבתו אליה תמה. המוצא היחיד שאנה מסוגלת להגות הוא זה של הספרים הרומנטיים שהאמינה להם. הסוף: מתחת לגלגלי הרכבת.

במקביל, קיימת בספר מערכת יחסים אחרת, של זוג נוסף, משפחה מאושרת לכאורה: קיטי ולוין. קיטי היא ההנגדה לאנה, ומעצימה (כדמות משנה) את הדרמה בעניינה של אנה. היא חיה חיים "מאושרים" נטולי דרמות. שני הזוגות חווים בתקופה זו "אושר רצוף קשיים", אלא שאצל קיטי ולוין נרמזת הדרך לפתרונם, בעוד שאצל אנה וורונסקי נרמזת החמרתם בהמשך עד להידרדרות הסופית. למשל: אנה וורונסקי מבלים "ירח דבש" באירופה, ולעומתם קיטי ולוין חוזרים מיד לאחר החתונה (בעקבות דרישתה של קיטי) אל ביתם שבכפר. ורונסקי, כאמור, מסגל את עצמו לחיי בטלה מאונס, לאחר שנותק מחיי החברה, ולעומתו לוין חוזר במרץ מחודש אל עיסוקיו הרבים - ואל העבודה מבוקר עד לילה, הן במשק והן בעבודה על ספרו. קיטי, לומדת במרץ את תפקיד האשה כעקרת בית וגם מכינה את עצמה לחייה כאם לעומת נטישת כל התפקידים האלה בידי אנה.

ברומן ארוך ומורכב, המלא בפרטים השזורים זה לזה בדיוק ובאמנות, מראה לנו טולסטוי, כי למעשה המונח "משפחות מאושרות" הוא מונח סתמי, ריק מתוכן, שהחיים אינם "טוב לעומת רע", אלא נמצאים אי שם על קו האמצע. לפי טולסטוי, ייתכן שאותם אלה שחייהם מאושרים לדעת אדם אחד, ייחוו על ידי אחרים כחיים בתבנית קבועה, משעממת ושמרנית. ואילו לאחרים השמרניים יותר, ייתכן שדווקא שבירת הגבולות והליכה אחר אהבת הלב - תיחווה כמבוא לאושר הגדול.

ייתכן, שטולסטוי מרמז בספרו על כך שחייה של קיטי, שהייתה "בסדר- כל הזמן", שחייה הגיעו לידי מיצוי ברצונה להיות אשת-איש ראויה לבעלה, עקרת בית למופת, ואם דגולה, "כמו שצריך", אינם מושלמים, שהיה חסר בהם הזיק הנוסף, הכמיהה לרגש עליון ונעלה, לסחף אדיר, כזה שהיה לאנה בחייה, לאחר שפגשה את ורונסקי.

ייתכן מצד שני, שטולסטוי ביצירתו זו, מראה גם את ההיפך, שהחיים אינם "רומן רומנטי", שאהבת אמת הסוחפת לבבות, תוך שבירת מוסכמות ושריפת גשרים, היא שקר, ולא תוביל אל האושר הנכסף.

עמדה דומה ניתן למצוא במאמר של אריאנה מלמד, בקישור המצורף למטה. מצורף קטע קצר מהמאמר:

... "אנה קרנינה" הוא ההיפך הגמור מרומן רומנטי. הוא הספר שיכול לגאול קוראות, ואולי גם קוראים, מאשליית האהבה כמרפא לכל, ...כגאולה האנושית האולטימטיבית. לשם כך צריך לקרוא באופן מפוכח ולהבין, כי אנה היא תמצית "האני השקרי". היא טועה לחשוב שגם היא איננה יותר מאשר גיבורה של אחד הרומנים הטפשיים שקראה, והיא בוחרת להתאהב. אין מדובר בכורח, במכת ברק, בהשתלטות עויינת של הרגש, אלא בבחירה. תוצאותיה כמובן הרסניות: היא זונחת את משפחתה, עוברת להתגורר עם ורונסקי (המאהב), ממיטה על עצמה בידוד חברתי קשה, פוגעת ברגשותיהם של כל הסובבים אותה והחרדים לגורלה – וממשיכה לשקר לעצמה כל העת, בשכנוע פנימי עמוק שמוביל לטירוף הדעת, כי מודל האהבה הרומנטית שלה הוא המפתח לאושרה. רק ברגעים האחרונים לחייה, כשהיא מונחת על מסילת הברזל, מתגלה לפניה האפשרות שטעתה: אז כבר מאוחר מדי".

עם סיום קריאת הרומן, אין לקורא תשובות חד משמעיות לגבי מושג האושר, והשאלות נותרות בעינן. מקריאת רמזים בספר, דומה שלעתים גם אותם אנשים שעשו את הצעד האמיץ, שברו מוסכמות ונהו אחר ליבם, אינם בהכרח מאושרים כפי שהם נראים או היו אמורים להיות. ומצד שני, יש משפחות ואנשים, שאינם שוברים את הכללים, שנשארים בתוך תבנית מתוכננת מראש, ולעתים נטולת רגש, ואינם חווים את זיק האהבה. האם ייתכן שלמעשה המושג "משפחות מאושרות" הוא לעתים פיקציה? שלפעמים, גם המשפחות המאושרות הן אומללות, בדרכן?

[עריכה] תרגומי הספר לעברית

אנה קרינינה : רומן בשמונה חלקים / מאת ל. נ. טולסטוי - תרגם י. א. טריווש, א"י שטיבל, תרע"ח-תרפ"ב, הוצאה נוספת מסדה, [תשי"-?]
אנה קארנינה - תרגום חיים תרסי, ספרית גרעיני זהב, [תש"י]
אנה קרנינה - הספר נערך וניסדר על ידי ד’ קמחי, דפוס עזריאל, 1950
אנה קארינינה / ל"נ טולסטוי - תרגם יצחק שנהר‬, הוצאת שוקן, תשט"ז-תשי"ז‬
אנה קארנינה / ל"נ טולסטוי - תירגמה מרוסית נילי מירסקי, עם עובד, תש"ס 1999