אניטה שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אניטה שפירא (נולדה ב-1940 בפולין ועלתה לארץ ישראל בגיל שש) היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, העומדת בראש המכון לחקר הציונות על שם חיים ויצמן באוניברסיטת תל אביב.

במחקריה היא מתמקדת בציונות ובתולדות היישוב בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל ובמלחמת העצמאות, אך גם עוסקת בתקופת המדינה. והיא אחת מההיסטוריונים החשובים והמוערכים בעולם העוסקים בחקר הציונות. שפירא הייתה דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב והיא כיהנה כיושב ראש מרכז רבין לחקר ישראל ושימשה כנשיאת "קרן הזיכרון לתרבות יהודית" הקיימת משנת 1996.

אניטה שפירא קיבלה את הדוקטורט בשנת תשל"ד 1974 מאוניברסיטת תל אביב אותה עשתה בבית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג, תחת הנחייתו של פרופסור דניאל קארפי. נושא עבודת הדוקטורט שלה היה: "המאבקים למען עבודה עברית 1929-1939".

שפירא היא היסטוריונית חדשנית שבין יתר חידושיה שימוש במגוון מקורות כגון קולנוע, אמנות, תיאטרון ושירה.

בנוסף למחקריה, שפירא ידועה בזכות ספריה הפופולריים, העוסקים בנושאי מחקרה, שהביאו נושאים אלה לציבור רחב של קוראים.

בשנת 2005 הוענק לה פרס הרצל מידי עיריית הרצליה על היותה חוקרת חשובה ביותר בתחום התנועה הציונית.

[עריכה] ספריה

המאבק הנכזב: עבודה עברית 1929-1933. 1977.
ברל: ביוגרפיה, עם עובד, המכון לחקר הציונות, בית הספר למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב, (1980), יצא במהדורה מחודשת ב-2005.
מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח: סוגיות במאבק על ההנהגה הבטחונית, 1948. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה 1985.
חרב היונה: הציונות והכוח, 1881-1948 , תל אביב, עם עובד,(1992 ,תשנ"ב).
יהודים חדשים, יהודים ישנים, תל אביב, עם עובד, (תשנ"ז, 1997).
ההליכה על קו האופק, תל אביב, עם עובד, (תשמ"ח).
יגאל אלון: אביב חלדו: ביוגרפיה, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, (תשס"ד, 2004).
התנ"ך והזהות הישראלית, ירושלים: הוצאת הספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית (תשס"ו, 2005).