אנציקלופדיה מקראית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו היא אנציקלופדיה לענייני התנ"ך על פי תוצאותיו של המחקר האקדמי המודרני, שאותה יזמו קבוצת חוקרים מן האוניברסיטה העברית, שייצגו בעיקר את האסכולה הירושלמית (השמרנית יחסית) בחקר המקרא. המערכת המייסדת של האנציקלופדיה מנתה את הפרופסורים אלעזר ליפא סוקניק ומשה דוד קאסוטו, כאשר הכרך הראשון יצא לאור ב-1950, ומלאכת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה נמשכה עד 1982 (המייסדים נפטרו זמן לא רב לאחר תחילת העבודה על האנציקלופדיה - קאסוטו ב-1951 וסוקניק ב-1953).

[עריכה] מטרת האנציקלופדיה

האנציקלופדיה באה לענות על צורך מוחשי של מחסור בידע מקיף, מסודר ומובנה בעברית שיסכם את מכלול הידיעות שהצטברו בעת החדשה על התנ"ך, ויהווה בסיס לכל מחקר עתידי. במובן זה, הצליחה האנציקלופדיה המקראית במטרתה, ואין כמעט מחקר העוסק בנושא מקראי, שאינו מפנה אליה. לאנציקלופדיה גם היה עניין אידאולוגי ברור, והוא להחדיר את השקפות העולם של עורכיה - כאמור, מן "האסכולה הירושלמית" - אל לב הקונצנזוס המחקרי. דבר זה הקנה כלפיה חשדנות מסוימת מצד חוקרים שלא השתייכו לזרם זה, אך גם הללו כיבדו אותה ביותר כמקור הנאמן לשיטות המקובלות של מדע המקרא.

[עריכה] היסטוריה של עריכת האנציקלופדיה

בשני הכרכים הראשונים (1950, 1954) היה סוקניק היו"ר וקאסוטו העורך הראשי, וסייעו בעדו נפתלי הרץ טור-סיני, שמואל ייבין ובנימין מזר. בכרך השלישי (1958), שנערך לאחר פטירת סוקניק וקאסוטו, היו העורכים שלושת האחרונים. בכרך הרביעי (1962) מונה כבר בנימין מזר ליו"ר, והצטרף לעריכה חיים רבין. בכרך החמישי (1968) הצטרפו יעקב ליוור ושמואל אפרים ליאונשטם. בכרך השישי (1972) הצטרף חיים תדמור כ"עורך-מרכז", ונוסף גם יעקב שלום ליכט. בכרך השביעי והשמיני (1976, 1982) הפך חיים תדמור לעורך ראשי, ושמואל אחיטוב מונה כ"עורך-מרכז". הכרך התשיעי, כרך המפתחות, יצא לאור שנים אחדות לאחר סיום העבודה על האנציקלופדיה גופה (1989). בכתיבת הערכים השתתפו חוקרים נוספים, כגון משה צבי סגל ורבים אחרים.