אסי דיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אסי (אסף) דיין (נולד ב-1945), הוא במאי, תסריטאי, שחקן, משורר ופובליציסט ישראלי. בנם של הרמטכ"ל ושר הבטחון משה דיין ורות דיין, אחיהם של הפוליטיקאית יעל דיין והפסל אודי (אהוד) דיין. לדיין ארבעה ילדים משלוש נשים, ביניהם השחקן והעיתונאי ליאור דיין, בנה של השחקנית קרוליין לנגפורד .

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 פילמוגרפיה 2.1 שחקן 2.2 במאי 2.3 תסריטאי 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

דיין נולד ב-1945 בנהלל. למד פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. את דרכו הקולנועית החל דיין כשחקן בסרטים מהז'אנר הלאומי הרואי, בתפקיד הצבר יפה התואר והמעלות. הוא שיחק את לוחם הפלמ"ח אורי בסרט "הוא הלך בשדות" (1967), סרט שנעשה על פי ספרו של משה שמיר ונחשב לאחד הסרטים המשמעותיים בז'אנר. הכריזמה והייחוס של דיין, והפופולריות של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, זימנו לו גם תפקידים ראשיים בסרטים זרים, ביניהם "נאהבים לנצח" (1969) של ג'ון יוסטון.

מתוך המשחק הגיע דיין לכתיבה והפקה ובהמשך לכיסא הבמאי. סרטו הראשון "הזמנה לרצח" (1973), סרט משטרה תל אביבי ומעט סוריאליסטי, היה סרט חריג בזמנו ובו נמצאים כמה מהמאפיינים של אסי דיין הבמאי המאוחר, וכך גם סרטו הבא, "חגיגה לעיניים" (1975), סיפור קיומי על משורר המחליט להתאבד.

לאחר מכן פנה דיין לז'אנר הבורקס הפופולרי וביים את הקומדיות "יופי של צרות" (1976), "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "שלאגר" (1979), "מלך ליום אחד" (1980). בסרטים אלה ניכר סגנון הכתיבה של דיין, המשלבת גבוה בנמוך ומפרקת מוסכמות תרבותיות באמצעות אבסורדים מילוליים (משפטים כמו "שום צבא בעולם לא יעצור אותי מלעשות פרצלציה מהפרצוף של הקונצרטינה הזה", {גבעת חלפון אינה עונה}). בסרטים אלה ניכרים אזכורים תרבותיים רבים, מאפיין מרכזי ביצירתו של דיין (לדוגמה, ב"שלאגר", מנחם זילברמן החנון לוקח את עופרה חזה לסרט שנקרא "רוקמת הגטקס", פרפראזה על סרט האיכות "רוקמת התחרה", או כאשר סרג'יו קונסטנצה הרומני מ"גבעת חלפון אינה עונה", ששם משפחתו הוא שם עיר ברומניה, שואל את ויקטור חסון "איזה חוב", ויקטור עונה לו "איזה חוב, חוב השנהב"). "גבעת חלפון אינה עונה" (שם הסרט הוא פאראפראזה על "גבעה 24 אינה עונה", סרט ציוני משנת 1955), בהשתתפות שלישיית הגשש החיוור, קומדיה של טעויות הומוריסטית על צה"ל, שבה מתחיל אסי דיין לבוא חשבון עם המורשת של אביו, הפך לסרט פולחן.

בשנות השמונים המשיך דיין עם קומדיה פוליטית, "עם ישראל חי" (1981), דרמת נעורים, "בחינת בגרות" (1983), וקומדיית פשע, "הטוב, הרע והלא נורא" (1987). תקופה זו ביצירתו דלה לא רק מבחינה כמותית.

ב-1992 נפל דבר, כשיצא סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין ולאחד הסרטים המשמעותיים בתולדות הקולנוע הישראלי. הסרט מתאר לילה בפאב תל אביבי שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הדמויות המבקרות הפאב, המנוהל בידי גילה אלמגור, הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, מייצגות לא רק את החברה הישראלית אלא את רפרטואר הדימויים והסטריאוטיפים של הקולנוע הישראלי, החל מהחייל האמיץ, עבור במזרחי הדפוק, עד הערבי האכזר. הסרט הופך את את המוסכמות הללו על פניהן באופן בוטה ומלאכותי, היפר קולנועי, ובסופו הבלתי נשכח של הסרט חיילי צה"ל מבצעים טבח המוני ביושבי הפאב. בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו ועם הדמויות שהוא עצמו גילם בסרטים כמו "הוא הלך בשדות" ו"מבצע יונתן" (1977). הסרט מצולם בשחור לבן, ומסתיים בצבע, והוא נחשב לסרט המסיים תקופה בקולנוע הישראלי ופותח תקופה חדשה, שהחלה בשנות התשעים ונמשכת עד היום.

ב-1995 ביים דיין את הסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה" (שוב פאראפראזה, הפעם על "חשמלית ושמה תשוקה"), שהוא מעין סרט המשך ל"החיים על פי אגפא", הפעם קומדיה קיומית העוסקת בשלוש הדמויות של המזרחיים מתוך "אגפא". ב-1997 דיין ביים את "מר באום" וגם מככב בתקפיד הראשי, סרט על אדם שנשארו לו 92 דקות לחיות, וכזה אורכו של הסרט. שלושת הסרטים האלה מוכרים גם כטרילוגיה של דיין, והם ממקמים אותו כאחד הבמאים הבולטים והמשמעותיים בקולנוע הישראלי.

ב-2004 דיין ביים את "הבשורה על פי אלוהים", הממשיך את הכיוון הביקורתי והקיומי של הטרילוגיה אך באופן פחות חד. בסרט לקח על עצמו דיין לגלם את דמותו של לא אחר מאשר אלוהים המנסה להביא את בשורת הגאולה באמצעות ישו בסוף המילניום. הסרט לא זכה להצלחה גדולה, וירד בתוך זמן קצר מהאקרנים.

במשך השנים דיין המשיך לשחק בתפקידים רבים בסרטים (ביניהם "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "מדורת השבט"), סדרות ותכניות טלוויזיה (ביניהן "בנות בראון", "בטיפול" ו"קרוב לוודאי"). בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים" שעסקה במלחמת יום כיפור, גילם אסי דיין את דמותו של אביו, משה דיין.

מלבד קולנוע עסק דיין במהלך השנים בפרוזה, בשירה, בכתיבת מאמרים לעיתונות הכתובה ובכתיבת פזמונים. הוא פרסם ב-1989 את הספר "תוכן העניינים" שניבא את הירצחו של מאיר כהנא, וכן את ספר השירים "שם של ספר שירים" ואת "כותב שורות אלו" שבו קיבץ מבחר ממאמרים שפרסם במהלך השנים בעיתונות הכתובה. במאמרים כתב דיין באופן שנון ומשעשע חוויות מחייו הפרטיים, את עמדותיו הבלתי מחמיאות כלפי אישים ואושיות בתרבות הישראלית, וגם את סיפור התמכרותו לקוקאין.

דיין כתב כאמור גם פזמונים רבים ששימשו בעיקר שירי נושא לסרטיו והפכו ללהיטים גדולים ברבות השנים, ובהם "שיר הפרחה" (שלאגר), ו"במקום הזה" (החיים על אגפא).

ב-1 ביוני 2006 אושפז דיין במצב קל בבית החולים "איכילוב" בתל אביב לאחר שהזריק לעצמו מנת יתר של קוקאין בדירת בנו, ליאור, זאת לאחר חרושת שמועות ארוכת-טווח בדבר היותו צרכן-סמים. באותו החודש הצטרף לתוכנית הרצועה בתפקיד אורח.

דיין זכה בפרסים רבים על עשייתו הקולנועית. בין היתר הוא זכה בפרס הבימאי והתסריטאי על "החיים על פי אגפא" (1992), כשהסרט עצמו גורף את מרבית פרסי האוסקר הישראלי, ובכלל זה את פרס הסרט הטוב ביותר. בפרס התסריטאי על "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1994) בפרס התסריטאי והשחקן על "מר באום" (1997), בפרס שחקן המשנה על "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2005).

בספטמבר 2006 זכה דיין פעמיים בתוך יומיים רצופים בפרס השחקן הטוב ביותר. דיין קיבל מהאקדמיה לטלוויזיה את פרס השחקן על תפקידו בסדרה "בטיפול" שבה גילם את דמותו של ראובן דגן. יום לאחר מכן קיבל דיין מהאקדמיה לקולנוע את פרס השחקן על תפקידו בסרט "הדברים שמאחורי השמש".

ביולי 2006 השתתף בצילומי תוכנית הריאליטי "פעם בחיים" (שעלתה באוקטובר) יחד עם בנו ליאור, שבה חיו שבוע וקצת בחוות בריאות בגליל.

[עריכה] פילמוגרפיה

[עריכה] שחקן "הדברים שמאחורי השמש" (2006) "פרשת השבוע" (סדרת טלוויזיה, 2006) "למראית עין" (2006) "בטיפול" (סדרת טלוויזיה, 2005) "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2005) "אסתי המכוערת (סדרת טלוויזיה, 2004) "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2004) "שתיקת הצופרים (סרט טלוויזיה 2004) "מדורת השבט" (2002) "השיבה מהודו" (2002) "בנות בראון" (מיני סדרת טלוויזיה, 2002) "אודות המוניטין" (2001) "זימזום" (2001) "ההסדר" (2000) "כאילו כלום לא קרה" (1999) "המדריך לכיסוי התחת" (1998) "אין שמות על הדלתות" (1997) "מר באום" (1997) "זכרון דברים" (1995) "זמן אמת" (1991) "הינשוף" (1988) "הטוב, הרע והלא נורא" (1987) "מחץ הדלתא" (1986) "עד סוף הלילה" (1985) "מאחורי הסורגים" (1984) "מירי" (1983) "האיש שבא לקחת" (1981) "רגעים" (1979) "קשר האורניום" (1978) "מבצע יונתן" (1977) "המכירה הכללית" (1976) "שלושה ואחת" (1974) "חצי חצי" (1971) "הבטחה עם שחר" (1971) "השמלה" (1970) "מותו של יהודי" (1970) "נאהבים לנצח" (1969) "חמישה ימים בסיני" (1969) "סיירים" (1967) "הוא הלך בשדות" (1967)

[עריכה] במאי "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "המדריך לכיסוי התחת" (1998) "מר באום" (1997) "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1995) "החיים על פי אגפא" (1992) "הטוב, הרע והלא נורא" (1987) "בחינת בגרות" (1983) "מלך ליום אחד" (1982) "עם ישראל חי" (1981) "שלאגר" (1979) "איזה יופי של צרות!" (1976) "חגיגה לעיניים" (1975) "גבעת חלפון אינה עונה" (1976) "הזמנה לרצח" (1973) [עריכה] תסריטאי "הבשורה על פי אלוהים" (2004) "המדריך לכיסוי התחת" (1998) "מר באום" (1997) "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1995) "החיים על פי אגפא" (1992) " פוטו רומן (1988) "הטוב, הרע והלא נורא" (1987) " בנות (1985) " הקרב על הוועד (1985) "בחינת בגרות" (1983) "מלך ליום אחד" (1982) "עם ישראל חי" (1981) "שלאגר" (1979) "איזה יופי של צרות!" (1976) "חגיגה לעיניים" (1975) "גבעת חלפון אינה עונה" (1976) "הזמנה לרצח" (1973) " חצי חצי (1971)

[עריכה] לקריאה נוספת

• בספרו של קובי ניב "על מה הסרט הזה?" (1999) - ניתוח הסרט "החיים על פי אגפא".

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אסי דיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יהודה שוחט, אסי דב כתבה ב"מעריב" על הקריירה המצליחה של אסי דיין

הקודם: 1991 - ינקול גולדווסר

זוכה בפרס אופיר לבימוי לשנת 1992 אסי דיין ("החיים על פי אגפא")

הבא: 1993 - אנריקה רוטנברג

הקודם: 1996 - עמוס לביא

זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 1997 - אסי דיין ("מר באום")

הבא: 1998 - יורם חטב

הקודם: 2004 - משה איבגי

זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2005 - אסי דיין ("בקרוב יקרה לך משהו טוב")

הבא: 2006 - צחי גראד

הקודם: 2005 - אורי גבריאל

זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2006 - אסי דיין ("הדברים שמאחורי השמש")

הבא: 2007 - ?

הקודם: 2005 - אסי כהן

זוכה פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר בסדרה דרמטית לשנת 2006 - אסי דיין ("בטיפול")

הבא: 2007 - ?