אפקט סטרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכימיה אפקטים סטריים נובעים מהעובדה שכל אטום במולקולה תופס נפח מסוים בחלל. אם האטומים קרובים מדי אחד לשני נוצרת דחייה (דחיית פאולי או בורן) כתוצאה מחפיפה בין ענני האלקטרונים שלהם. דחייה זו עשויה להשפיע על הצורה (קונפורמציה) המועדפת של המולקולה.
קיימים מספר סוגי אפקטים סטריים:
- הפרעה סטרית, או התנגדות סטרית, מתרחשת כאשר גודל קבוצות מסוימות במולקולה מונע קיום תגובות כימיות שמתרחשות במולקולות קטנות יותר. למרות שהפרעה סטרית מהווה לעתים בעיה, היא גם יכולה להיות כלי שימושי מאוד ומנוצלת לעתים קרובות על ידי כימאים כדי לשנות את הריאקטיביות של מולקולה על ידי חסימת תגובות לוואי בלתי רצויות (הגנה סטרית). הפרעה סטרית בין קבוצות סמוכות יכולה גם להגביל את זוויות הקשר הפיתוליות. עם זאת, באתאן הוכח כי היפרקוניוגציה היא ההסבר הנכון להעדפה לקונפורמציה מסוימת ולא הפרעה סטרית כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר, מכיוון שההפרעה הסטרית של אטום המימן קטנה מדי מכדי להשפיע כך[1] [2].
- הגנה סטרית מתרחשת כאשר קבוצה טעונה במולקולה מוחלשת או ממוסכת מרחבית על ידי קבוצה בעלת מטען פחות (או בעל סימן הפוך), בין השאר על ידי יונים נגדיים בתמיסה (סיכוך דיביי). במקרים מסוימים, אינטראקציה בין אטום לאטומים ממוסכים סטרית תתרחש רק אם האטום יתקרב מכיוון פחות ממוסך. בדרך זו ניתן לשלוט על הכיוון והמיקום בו תתרחש תגובה מולקולרית.
- משיכה סטרית מתרחשת כאשר למולקולות צורות או גאומטריות מתאימות לאינטראקציה הדדית. במקרים כאלה המולקולות יגיבו אחת עם השנייה בסידורים ספציפיים. דוגמה טובה לכך היא קישור אנזים למצע.
הבנת האפקטים הסטריים חיונית לכימיה, ביוכימיה ופרמקולוגיה. בכימיה, האפקטים הסטריים היא כמעט אוניברסליים, ומשפיעים על הקצבים והאנרגיות של רוב התגובות הכימיות במידה זו או אחרת. בביוכימיה, אפקטים סטריים משמשים לעתים קרובות במולקולות טבעיות כמו אנזימים, בהן האתר הפעיל יכול להיות קבור בתוך מבנה חלבוני גדול. בפרמקולוגיה, אפקטים סטריים קובעים כיצד ובאיזה קצב תרופה תגיב עם הביו-מולקולות המיועדות (מטרות התרופה).
