אריך פרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אריך פרום (23 במרץ 1900 - 18 במרץ 1980), פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני, מראשי הזרם ההומניסטי.

[עריכה] קורות חייו

פרום נולד בפרנקפורט שבגרמניה, למד סוציולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסטאות היידלברג, פרנקפורט ומינכן. בשנת 1922 סיים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג בשנת 1930 הסתיימה הכשרתו כפסיכואנליטיקאי במכון הפסיכואנליטי של ברלין.

ב-1934, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, היגר פרום לארצות הברית. בשנים 1939-1935 לימד באוניברסיטת קולומביה. הוא המשיך לעסוק בפסיכולוגיה וללמד באוניברסיטאות בארצות הברית. בשנת 1950 היגר למקסיקו והירצה באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו. בשנת 1974 היגר לשווייץ. תקופה מסוימת היה חבר באסכולת פרנקפורט.

[עריכה] תורתו

בתחילת דרכו כפסיכואנליטקאי הושפע רבות מהתאוריות של פרויד ואדלר. בשונה מפרויד לא ראה פרום את ההנעה באדם כנובעת מתסכול ומאי סיפוק של דחפים ביולוגיים ופיזיים, אלא הדגיש את מקורן של אלה - כנאמן לגישתו המדגישה את האינטראקציה הבין-אישית - באי סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים של האדם. לתורתו החברתית של קרל מרקס נודעה השפעה רבה על פרום. מכאן ששיטתו בפסיכואנליזה היא שילוב של המבנה הנפשי הפנימי של האדם תוך התחשבות בהשפעה שהמבנה החברתי והמגבלות הנובעות ממנו עשויים להצר את מידת החופש שהאדם יכול לרכוש, ולכן להאט את התפתחותו הייחודית.

לדעת פרום מרבית התיסכולים שהאדם חש - וביתר שאת בעידן המודרני והטכנולוגי - נובעים מתחושת אפסותו, ניכורו ובדידותו שמתמצים במושג שהוא טבע בשם הבדילות הקיומית. האדם אינו מסוגל ליהנות מהחופש שיש לו ובורח מאחריות עצמית. נוצר קונפליקט בין דרישות החברה, המטפחת יצרנות ותרומה, לבין צורכי הפרט לצמיחה ולאושר. התנגשות זו יכולה לגרור ל"מנוס מחופש" (כשם ספרו הראשון של פרום) בדרך של:

סמכותנות (authoritativeness) - ביטול עצמי והענקת כוח הסמכות לבני-אדם אחרים. תופעת הנאציזם היא, לדעת פרום, ביטוי לבריחה מחופש לסמכותנות.
תוקפנות ממאירה (maligant aggression) - מצב בו האדם חש איום מהסביבה ומשום כך נוקט בגישה תוקפנית והרסנית. האלימות והוונדליזם, התמכרויות לסמים ולאלכוהול, המתרחשים בחברה העירונית המתועשת הן משום ביטוי לכך.
קונפורמיות של אוטומט (automatum conformity) - בחירה בפתרון זה יש בה משום הפחתה בתחושת הניכור של האדם, על-ידי מה שהוא מתדמה למרבית בני התרבות אליה הוא משתייך.

בפתרון זה קיימת הסכנה של איבוד עצמיותו וייחודו והאני האמיתי שלו, משום שנעשה שימוש במנגנון המפצל בין הדמות שהוא מציג כלפי חוץ לבין רגשותיו האמיתיים.

על-פי פרום קיימות חמש אוריינטציות אישיותיות - צורות התמודדות וההסתגלות במרחב הסביבתי והפיסי - שארבע מהן אינן יעילות:

המקבלת-פסיבית - היונקני, שקשור במובן החברתי אל המזוכיזם ואל הנאמנות;
המנצלת-אגרסיבית - הנצלני, שקשור במובן החברתי אל הסדיזם והמרתנות;
האוגרת-כפייתית - האגרני, שקשור במובן החברתי אל ההרסנות והדעתנות;
השווקני-אופנתי - יחסים בינאישיים נגזרים עפ"י הגישה הצרכנית של היצע וביקוש ורייטינג, שקשור במובן החברתי אל האדישות וההגינות;

ואחת בלבד יעילה:

האוריינטציה היצרנית, הפתרון הבריא לאדם - היצרני, שקשור במובן החברתי אל האהבה ושיקול הדעת, ואל חוסר תלותיות, מימוש כשרים ויכולות, שייכות, שליטה וזהות.

על פי תפיסתו של אריך פרום בספרו "אמנות האהבה", האדם יכול לפתור את בעיית הבדילות הקיומית רק באהבה. מתוך ההתקשרות עם הזולת באהבת אמת של התמזגות, המועקה הפנימית של תחושת הניכור והבדידות יכולה להפתר.