ארקאדיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארקאדיה או ארקדיה חבל היסטורי ביוון העתיקה, ומחוז משנה ביוון המודרנית, שממוקם במרכז חצי האי פלופונס.
שם החבל קרוי על שמו של הדמות המיתולוגית ארקאס (הידוע כאדם שנהפך למערכת הכוכבים הדובה הקטנה).
מחוז המשנה מחולק ל־4 נפות מנהלתיות ובירתו היא טריפוליס.
גבולותיו הם; אכיאיה בצפון, קורינתיה בצפון מזרח, ארגוליס ומפרץ ארגוליס במזרח, לאקוניה בדרום, מסניה בדרום מערב, ואליס בצפון מערב. הגישה של המחוז לים במזרחו לא הייתה קיימת בארקאדיה הקדומה.
שטחו של ארקאדיה הוא 4,419 קמ"ר, והוא תופס 18% משטח חצי האי (לעומת 20-25 אחוז שתפס בעבר), מה שהופך אותו למחוז המשנה הגדול ביותר בפלופונס. אוכלוסייתו של ארקאדיה מגיעה לכ־102,035 נפש (נכון ל־2001).
ארקאדיה הוא מחוז הררי כמעט בשלמותו, כאשר האוכלוסייה לאורך ההיסטוריה מפוזרת בין העמקים הסגורים הרבים שבו. רכס טאייטוס שולט על מזרחו ודרומו. בין הריו נמנים גם הר ליקאוס ומנלאוס.
המילה ארקאדיה משמשת כהשאלה לחיי אושר ושלווה, התואר ארקאדי משמש לתיאור כפרי פשוט. זרם ספרותי במאות ה־17 וה־18 באיטליה נקרא על שם החבל, בשל הדגילה שלו בחזרה לסגנון פשוט.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
לפי האגדה מוצאם של הארקאדים היה בילידים של יוון, הפלאסגים, אולם למעשה נמנו הארקאדים על השבט היווני של האכאיים.
הדיאלקט היווני העתיק ביותר שנמצא, "אראקאדי-קפריסאי" או "קווים ב'", נמצא בארקאדיה, והטקסטים הכתובים שקיימים ממנו מעורכים מהמאות ה־12-14 לפנה"ס. הכתב רשום בצורות הברות שקודמת לצורת האלף בית הפניקית שהעתיקו היוונים מאוחר יותר.
הדיאלקט הארקאדי היה בשימוש בארקאדיה עד לתקופה מאוחרת, בעיקר בשל כישלון השבטים הדורים להשתלט עליה. השבטים הדורים שהשתתפו בפלישה הדורית הצליחו להשתלט על רוב הפלופונס אולם נכשלו בכיבוש ארקאדיה שנשארה אכיאית(הד לכך אפשר למצוא באגדה על ההרקלידים צאצאיו של הרקולס, שבזמן כיבושם מחדש של הפלופונס השאירו את ארקאדיה לבני בריתם).
המבנה הגאוגרפי של ארקאדיה, שרשרות של הרים, וביניהם עמקים סגורים ללא גישה, אחראים ליצירת המצב המדיני הייחודי שלה. הפוליס היוונית התפתחה מאוחר מאוד בהיסטוריה שלה, והארץ הורכבה מעשרות כפרים וערים קטנות, כל ישוב מבודד בעמקו שלו, ואוטונומי לחלוטין.
להלכה הייתה קיימת ברית ארקאדית, אולם היא הייתה חסרת כל כוח פוליטי והקשר העיקר שאיחד אוות היה דתי. הארקאדים התאספו רק בשביל פולחנים משותפים של אליהם(זאוס, פאן, סלני ועוד).
לארץ לא היה מרכז עירוני טבעי, הערים החשובות שלה,(מנטיניאה, טגאה, ואורכומנוס, הורכבו מאיחוד של מספר קטן יחסית של כפרים, ומעולם לא יצגו את החבל כולו.
בשלב מוקדם יחסית עברו החבלים עם הגישה לים לידי אליס, וארקאדיה התפתחה כארץ מנותקת מן הים, הממעטת לעסוק במסחר.
תושביה היו בעיקר איכרים ורועים, שיוחס להם שם של גזע חרוץ וחזק. הם נודעו כחיילים מעולים, שיכולים לשמש כחיילים שכירים טובים מאוד.
לארקאדים היו סכסוכי גבולות מרובים עם הלאקונים ועם ספרטה, סכסוכים שמהם יצאו לרוב מנצחים, בעיקר בזכות בני טגאה. רק במאה ה־6 לפנה"ס נכנעו הארקאדים להגמוניה של ספרטה, עריהם צורפו לליגה הפלופונסית וספרטה הוכרה כמנהיגתם.
הארקאדים השתתפו במלחמות היוונים והפרסים כבעלי בריתה של ספרטה.
לאחר תבוסת ספרטה בקרב לקוטרה (371 לפנה"ס), נשברה גם השפעתה על ארקאדיה, הארץ התארגנה מחדש שוב בברית הישנה שלה, ואפמינונדס, מנהיג תבאי, הקים בה את מגלופוליס , שנועדה להיות בירתה החדשה של ארקאדיה, ומשקל נגד לספרטה.
העיר החדשה, שהורכבה מאיחוד של 40 יישובים, ושימשה כמרכז של מוסדות הברית החדשה, לא הצליחה לאחד את הארץ. מנטיניאה וטאגה לא השתתפו באיחוד, ונשארו אופוזיציות חזקות לשלטונה. הברית התפוררה במהרה כאשר אנשי טאגה ומגלופוליס צידדו בתבאי, ואילו מנטיניאה תמכה בקואליציה שהוקמה נגד תבאי.
מ־338 לפנה"ס הייתה ארקאדיה תחת שלטון מוקדון, והתפוררותה המדינית המשיכה.
במחצית השנה של המאה השלישית הצטרפו עריה לליגה האכאית. ארקאדיה סבלה קשות ממלחמות בדורות הבאים, ספרטה הרסה את מגלופוליס, ואנטיגונוס דוסון, מלך מוקדון, החריב את מנטיניאה.
ב־146 לפנה"ס, עם חיסול הברית האכאית על ידי הרומאים עברה ארקאדיה לידיהם.
נראה שעד ימי אוגוסטוס, ארקאדיה, כמו כל יוון, הייתה במצב גרוע מאוד. בן תקופת אגוסטוס, סטרבו מתאר את ארקאדיה כהרוסה, ואת בירתה מגלופוליס "העיר הגדולה" כ"שממה גדולה".
עם הפיכתה של הפלופונס לפרובינציה רומאית נראה שהשתפר מצבה של ארקאדיה, עם פיצול הקיסרות הרומאית נכללה ארקאדיה, יחד עם כל הפלופונס תחת שלטון האימפריה הביזנטית.
תחת שלטון הפרנקים נכללה ארקאדיה בנסיכות אכיאה בשנים 1205-1429, בתקופה זו הוחלפה ארקאדיה בין ידיים רבות (פרנקים, נוואריים, אצילים איטלקים, הביזנטיים ועוד), עד לכיבושה הסופי, יחד עם כל הפלופונס, ב־1430.
התורכים כבשו את ארקאדיה בין השנים 1458-1460 והיא הייתה תחת שלטונם עד למלחמת העצמאות היוונית ב־1821. מ־1832 נכללה ארקאדיה רשמית כחלק ממדינת יוון החופשית.
במהלך המאה ה־20 סבלה ארקאדיה מאובדן אוכלוסייה ענק, גלים של ארקאדים היגרו ממנה, הרוב לאמריקה, וכפרים שלמים איבדו עד מחצית מתושביהם. כיום אוכלוסיית ארקאדיה קטנה מאוכלוסיית קורינתיה.
[עריכה] אקלים
דרום ומזרח ארקאדיה וכן המקומות הנמוכים במרכז ארקאדיה חווים קיץ חם וחורף מתון. שאר האזורים גשומים במהלך כל השנה. שלג יורד באופן רגיל בצפון ומערב ארקאדיה, בייחוד באזור ההרים הארקאדים, הרי רכס טאייטוס, והר מנלאוס.
[עריכה] כלכלה
תחנת כוח הפועלת באמצעות אנרגיה גרעינית וגם פחם ממוקמת מדרום למגלופוליס, ואחראית לאספקת החשמל של רוב דרום יוון.
ענפי החקלאות העיקרים בארקאדיה הם חוות תפוחי אדמה, מטעי זית, ומרעה, רובם ממוקמים באזורים סביב מגלופוליס וטריפוליס.
ישנו מכרה פחם מדרום למגלופוליס.
[עריכה] תחבורה
הכביש המהיר "gr7" חוצה את ארקאדיה על ציר שעובר מצפון מזרח לדרום מערב, כאשר הקצה הדרום מערבי מהווה כמעט את סופו של הכביש.
ישנם שני תעלות העוברות בארקאדיה, שמנתבות ומשמשות את התנועה מאתונה למסניה.
[עריכה] ארקאדיה במיתולוגיה
לפי המיתולוגיה היוונית היישובים הראשונים בארקאדיה יוסדו על ידי צאצאיו של ארקאס, בנה של הנימפה קליסטו וזאוס שהפך את השנים למערכות כוכבים. לפי גרסאות אחרות היה אראס גם נכדו של ליקאון מלך ארקאדיה ונינו של פלסגוס.
האל פאן אל הרועים היווני, מיוחס לפי האגדה לארקאדיה, ופולחנו, שכנראה קדם לפולחן האלים האולימפים, החל באזור זה והיה הכי מבוסס בו. לפי האגדה ארקאדיה הייתה גם ביתם של הקנטאורים.
פולחנה של סלני, אלת ירח מקומית שמאוחר יותר אוחדה עם פולחן ארטמיס, נערך בארקאדיה, והיה קיים מקדש לכבודה על הר הליקיוס.
הארקאדים גם עבדו את זאוס ופוסידון ולשניהם היו מקדשים באזור, כאשר מקדשו של זאוס גם היה על הר הליקיוס.
[עריכה] ארקאדיה באומנות
יצירתו של המשורר הרומאי וירגיליוס, האקלוגות, מהווה שורה של שירים שרקע שלהם הוא הנוף הכפרי בארקאדיה. השפעתו של וירגיליוס על הספרות האירופית בימי הביניים, גרמה לשם ארקאדיה לסמל פשטות פסטורלית.
בתקופת הרנסאנס הנושא מוחזר והודגש בספרות ובשירה, והשם יושם לתיאור כל מקום אידאלי שדומה לגן עדן. רומאנים בשם ארקאדיה נכתבו על ידי יאקופו סנצרו ופיליפ סידני האנגלי, שנושא שניהם היה הגעגוע לעולם אידאלי, רחוק מן המציאות.
במאות ה־17 וה־18 התפתח זרם ספרותי באיטליה בשם ארקאדה שדגל בסגנון ספרותי פשוט.
ב־1993 כתב המחזאי טום סטופארד מחזה מוערך שנשא את השם "ארקאדיה", ובכך קישר אותו עם היופי והסדר הקלאסי שמזוהה עם ארקאדיה.
