דורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורים (ביוונית: Δωριεῖς) הם בני שבט הלני יווני-עתיק המוזכר בכתבים יוונים, אשר ישבו בעיקר בפלפונסוס, במערב יוון ובכרתים. זהו האחרון מבין השבטים ההלניים שפלש ליוון. לשבט הדורי סממנים תרבותיים ודיאלקט יחודיים.
על פי הכתבים היוונים בהם מוזכרים הדורים, מתקבל הרושם כי מקורם בצפונה ובצפון-מזרחה של יוון, ושמקורם ומוצאם האתני במקדוניה ובאפירוס. נסיבות שאינן ברורות דיין גרמו להם לפנות לחלקה הדרומי של יוון לעבר אטיקה והפלופונסוס כמו גם לאיים האגאיים ולחופה של אסיה הקטנה.
במאות ה-13 או ה-12 לפנה"ס התחולל חורבן אדיר בפלופונסוס, בכרתים, ובמקומות אחרים באזור הים התיכון, חורבן שהיה כרוך למעשה בהרס אדיר ומשמעותי ביותר של תרבויות רבות, ביניהן של התרבות המיקנית העתיקה בדרום יוון, תהליך שהתנהל במקביל לתחילתה של תקופת המעבר ביוון. הערים בפלופונסוס שנהרסו ואפילו נקברו תחתיהן כללו את הערים קורינתוס, אולימפיה, ספרטה ומיקנה. ערים רבות הפכו בפועל לכפרים עלובים, והיו כאלה שאף נעזבו לחלוטין מיושביהן.
עד היום לא נמצאו עדויות כתובות אודות התקופה, במיוחד לאור העובדה שהשימוש בכתב לינאר B פסק לחלוטין. המחקר המקובל מייחס אומנם את הדבר לפלישתם של הדורים, אך לאחרונה, החלו להמצא מספר עדויות לפיהן בני השבט היגרו דרומה לפלופונסוס ולאזורי הים האגאי במהלך ימי הביניים של יוון העתיקה וכי הם לא פלשו לשם בתחילתה של התקופה הזו, ומכאן שלא הם הגורם לחורבן האמור.
אף על פי שרוב הפולשים הדורים התנחלו בפלופונסוס, חלקם גם התנחל ברודוס ובאסיה הקטנה, שם נוסדו ששת ערי הדורים הגדולות- הליקארנאסוס וקנידוס שבאסיה הקטנה, קוס ולינדוס, קאמיירוס ואיילאסוס באיים של רודוס. ששת הערים הללו עתידות הפכו ברבות הימים לערים שהתחרו עם הערים האיונאיות שבאסיה הקטנה, וזאת, בנוסף לפלישתם של הדורים גם לאי כרתים.
המסורות המקוריות של בני השבט נשמרו גם בתקופה הקלאסית. ההיסטוריון תוקידידס ראה את המלחמה הפלופונסית בחלקה "כמלחמתם של האיוניים בדורים" ואף ציין בכתביו את האמונה לפיה בני סירקוסאי היו צאצאיהם של בני שבט הדורים (תוקידידס 7.57). מושבות "דוריות" כאלו ואחרות, שמקורן בקורניתוס, במאגארה ובאיים הדוריים, הופיעו לסירוגין לאורך החופים הדרומיים של סיציליה מסירקוסאי עד לסלינוס.
מבחינה תרבותית, הרי שבנוסף לדיאלקט הדורי של שפתם היוונית, המושבות הללו שימרו את לוח השנה הדורי.
לדורים גם מיוחסת התפשטותה של ההומוסקסואליות ביוון העתיקה. יש חוקרים הטוענים שהדבר התרחש בזמן הגירתם המקורית, ויש הטוענים שזמן ההתרחשות היה מאוחר הרבה יותר, בסביבות שנת 630 לפני הספירה לערך, תחילה בכרתים, ואחר כך בספרטה ובשאר ערי המדינה היווניות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפלישה הדורית
בשם הפלישה הדורית (או "ההגירה הדורית") קרויה ההתפשטות של השבטים הדוריים שהגיעו מצפון יוון אל עבר מערב יוון, הפלפונסוס וכרתים, תוך דחיקת השבטים האחרים אל מחוץ לחצי האי הבלקני. לפי ההנחה המקובלת, השם "דורים" נגזר מ"דוריס" - חבל הארץ בצפונה של יוון ממנו הגיחו.
על פי הממצאים הארכיאולוגיים התרחשה פלישה זו החל מהמאה העשירית לפני הספירה, וההנחה המקובלת היא שדחיקת השבטים האחרים היא שהובילה להתפשטות האיונים והאיולים לאיי וחופי הים האגאי. הפלישה פסחה כנראה על אטיקה שכבר באותו זמן הייתה כפי הנראה מאוכלסת וחזקה דיה להגן על עצמה, ובכך שימשה בסיס לפליטים אשר עברו באתונה בדרכם להתיישבות מחדש.
הגירה זו נחשבה עד לאחרונה לסיבת נפילה של התרבות המיקנית. טענה זו מקורה עוד בתקופה הקלאסית, והיא התבססה על המיתוסים הדוריים עצמם. יחד עם זאת היות והממצאים שמקורם בשבט הדורי לא הגיעו בפתאומיות בד בבד עם חורבנה של התרבות המיקנית (בערך 1200 לפנה"ס) ולמעשה הסימנים החומריים הראשוניים של הדורים מקורם כאמור רק במאה העשירית לפנה"ס (כלי נשק עשויים מברזל, הבדלים בנוהגי הקבורה) קרוב לוודאי שהתרבות המיקנית הייתה בשקיעה שהחלה זה מכבר ושהדורים נכנסו לתוך הוואקום השלטוני שהתפתח כתוצאה מכך.
[עריכה] מוצא מיתי
על פי המיתולוגיה היוונית המאוחרת נקראו הדורים על שמו של מייסד השבט דורוס, בנו של הלן, ראש בית האב המיתולוגי של היוונים.
על פי המיתוסים (הספרטניים בעיקר) הונהגה הפלישה הדורית על ידי צאצאיו של הרקולס (ההראקלידים) אשר אספו תחת דגלם את שבטי הדורים ופנו לכבוש את כברת הארץ שהובטחה להם על ידי זאוס. צאצאים אלו הדיחו מהשלטון בספרטה את בית אטריאוס.
[עריכה] הדיאלקט הדורי
ערך מורחב – יוונית דורית
בדיאלקט הדורי נעשה שימוש לאורך החופים של הפלופונסוס, בכרתים ובחלקה הדרום מערבי של אסיה הקטנה, ויש דימיון רב לבין היוונית הצפון מערבית והמקדונית העתיקה. בתקופה מאוחרת יותר החלו לשלוט דיאלקטים אחרים, בייחוד הדיאלקט האטי, עליו התבססה השפה היוונית העתיקה הנפוצה. המאפיין הבולט ביותר של הדיאלקט הדורי היה השימור של השורשים הלשוניים ההינדו-אירופיים. היוונית הצאקוניאנית, אחת מההתפתחויות המאוחרות של היוונית הדורית ומקור עניין לבלשנים רבים, עדיין מדוברת באופן יוצא דופן ממש בכמה אזורים בחלקי החוף הדרומיים של הפלופונסוס ובחופה של ארקדיה המודרנית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- "תולדות יוון הקלאסית" - מאת משה עמית
