באטמן - הסדרה המצוירת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

באטמן - הסדרה המצוירת
לוגו הפתיח של הסדרה
ז'אנר	אנימציה
אורך פרק	30
יוצרים	ברוס טים, פול דיני, אריק רדומסקי
שחקנים	מדובבים בעברית: ויקי תבור ועוד.
ארץ מקור	ארצות הברית
רשת שידור	"Fox"
תקופת שידור מקורית	1992 – 1995
מספר עונות	4
מספר פרקים	85

באטמן - הסדרה המצוירת (בעברית: באטמן: איש העטלף) היא סדרת אנימציה מבית היוצר של האחים וורנר המבוססת על דמותו של באטמן, גיבור הקומיקס של DC קומיקס. יוצרי הסידרה הם ברוס טים (Bruce Timm) ופול דיני (Paul Dini), מארצות הברית. הסדרה זכתה להצלחה רבה בקרב מעריצי באטמן ונחשבת בעיניהם לייצוג הקנוני, המדויק והאמין ביותר של באטמן ואגדת העטלף מחוץ לקומיקס. בעיניהם, סדרה זו נחשבת לאחת מסדרות האנימציה הטובות ביותר בכל הזמנים.

הסדרה המקורית, שהופקה בידי ברוס טים ואריק רדומסקי, שודרה במשך 4 עונות בשנים 1992-1995. התוכנית נקראה בעברית פשוט "באטמן - איש העטלף" ובאנגלית: Batman - The Animated Series. אחרי העונה הראשונה שונה שמה ל The Adventures of Batman and Robin. אחרי שידורים מוצלחים של 85 פרקים ברשת Fox, נוצרו פרקים חדשים עבור ערוץ הילדים של האחים וורנר (Kids' WB) בשם "The New Batman Adventures". סדרה זו שודרה בשנים 1997-1999 עם 24 פרקים שהופקו. פרקים אלה שודרו כחלק מהכותר The New Batman/Superman Adventures.

חלק מהיוצרים של הסדרה טענו ש The New Batman Adventures היא בעצם המשך ל Batman: The Animated Series. המפיקים חזרו ואישרו שהתוכנית מתרחשת באותו עולם, שיש המשכיות מהסדרה הקודמת, רק שהזמן הוא כמה שנים אחרי. ברם, לפרקים של The New Batman Adventures היו הבדלים רבים שגרמו למעריצים להתייחס לתוכניות כאל 2 תוכניות שונות. למשל, רוב הדמויות עברו עיצוב מחדש (למשל: אשת החתול שונתה מאישה בלונדינית יפה לבעלת עור חיוור ושיער שחור וקצר). כמו כן, תקציב הסדרה החדשה היה נמוך מזה של הישנה.

הסדרה שודרה גם בישראל, במסגרת ערוץ הילדים של הכבלים (ערוץ 6).

[עריכה] סקירה כללית

הסדרה המקורית לקחה בחלקה השראה מהסרט באטמן (1989) של טים ברטון שהפך להצלחה אדירה. בהתחלה מוזיקת הפתיחה שלה הייתה ואריאציה על נעימת הפתיחה של הסרט שנכתבה על ידי דני אלפמן (פרקים מאוחרים יותר השתמשו בנעימה חדשה, בסגנון דומה, שנכתבה על ידי שירלי ווקר). השפעה נופסת היו סרטוני האנימציה של סופרמן משנות ה-40 שהופקו על ידי Fleischer Studios. הסדרה ערכה את הופעת הבכורה שלה ב-1992, מספר חודשים אחרי השחרור המוצלח של הסרט השני של באטמן, באטמן חוזר.

באטמן, כפי שהוא מתואר ב"Batman: The Animated Series". בתמונה הנוכחית הוא משתמש ברובה-החבלים על מנת להתנדנד בין גגותיה של גותהאם במרדף אחרי עטלף-אדם ענק.

טים ורדומסקי תכננו את הסדרה על ידי אימוץ גישה על-זמנית מהסרט של ברטון המשלבת בין אלמנטים של שנות ה-30 וה-40 כגון כותרות בשחור לבן, צפלין משטרתי, מכוניות ישנות ואווירת גנגסטרים, יחד עם סכימת צביעה כהה ואפלולית, שלקחה השראה מסרטוני האנימציה הישנים של סופרמן ומסרטי פילם נואר. במאמץ להפוך את הסדרה לאפלה יותר, המפיקים מתחו את הגבולות של סדרות פעולה מצוירות שהיו נהוגים עד אז: זו הייתה סדרת האנימציה הראשונה מזה שנים שתיארה כלי ירייה שמבצעים ירי, ובאטמן ממש מרביץ לבחורים הרעים; בנוסף, רקעים רבים בסדרה צוירו על גבי נייר שחור. השילוב החזותי הייחודי של תמונות פילם נואר ועיצוב ארט דקו עם סכמת צבעים כהה מאוד נקרא "Dark Deco" בידי המפיקים. דווח שסגנון זה נתקל בהתנגדות מצד ראשי האולפנים, אבל ההצלחה של סרטו הראשון של ברטון על באטמן אפשרה להם להפיק פרק פיילוט "On Leather Wings", שזכה להצלחה אדירה ולפי טים "הוריד הרבה אנשים מהגב שלנו".

הסדרה היא הראשונה ב"המשכיות באנימציה של DC", וידועה לעתים בשם "Diniverse" על שם התסריטאי והמפיק פול דיני, למרות שהקבוע בהמשכיות הוא דווקא ברוס טים ולא דיני. המשכיות זו הייתה נפרדת מסדרות מצוירות קודמות של האחים וורנר בהם באטמן היה מעורב, כגון The Superfriends.

הסדרה זכתה בפרס אמי ובמהרה זכתה לשבחים רבים על סגנון האנימציה הייחודי והכתיבה הבוגרת. היא נהפכה תכף ומיד ללהיט. מעריצים בגילאים שונים שיבחו את הטון המתוחכם של הסדרה ואת הסיפורים הפסיכולוגים העמוקים. המדובב של באטמן/ברוס-ויין (בגרסה האנגלית זהו קווין קונרוי, בגרסה העברית זה ויקי תבור) למשל השתמש בשני קולות שונים עבור באטמן וברוס ויין, כפי שמייקל קיטון עשה בסרט באטמן (1989). הסדרה גם כללה צוות מדובבים נרחב ובו מספר כוכבים שיבבו את מגוון הנבלים הקלאסים של הסדרה, הידוע שבהם הוא מארק המיל (שיחק את לוק סקיווקר במלחמת הכוכבים) שבנה לעצמו קריירה חדשה בגילומו העליץ והמטורף של הג'וקר. מפגשי הקלטת הדיבוב הוקלטו כאשר השחקנים ישבו ביחד באולפן, כמו מחזה רדיו, וזאת בניגוד לסדרות קודמות, בהם ההקלטות בוצעו לשחקנים לחוד. גישה זו הוסיפה אותנטיות למשחק ולדיבוב.

מר פריז. הסדרה הגדירה מחדש את הדמות והוסיפה לה מימד דרמטי עמוק.

הסדרה הצליחה להגדיר מחדש כמה הדמויות הקלאסיות תוך מחווה לגילום הקלאסי שלהם אך עם תוספת של כוח דרמטי מניע חדש. נבלים כמו דו-פרצוף והכובען המשוגע, וכן גיבורים כמו רובין, הם הוכחה לכך. בנוסף, הסדרה הפיחה חיים חדשים בדמויות כמעט נשכחות כמו מלך השעונים. הדוגמה הטובה ביותר לשינוי דרסטי היא מר פריז: הסדרה הפכה אותו ממדען מטורף עם גימיק לקרח לדמות טראגית שחזותו הקפואה מסתירה אהבה אבודה (לאשתו החולה סופנית ונמצאת בהקפאה) וזעם נקמני. הסדרה גם הוסיפה דמויות חדשות, המפורסמת שבהם היא העוזרת האומללה של הג'וקר הארלי קווין, שנהפכה לכה פופולרית עד ש-DC קומיקס הוסיפו אותה לקנון של הקומיקס.

הסדרה נהפכה לאבן היסוד של חטיבת האנימציה של האחים וורנר, שנהייתה אחד מבתי ההפקות הגדולים של אנימציה לטלוויזיה והשיקה מגוון סדרות המבוססות על דמויות של DC קומיקס, הבולטות שבהן הן סופרמן - הסדרה המצוירת וליגת הצדק (סדרת אנימציה).

[עריכה] פרקים

פרקים מסוימים נהפכו לאגדיים בקרב חוגי מעריצים. הפרק הכי מהולל הוא הפרק זוכה האמי "Heart of Ice", הידוע בהמצאה מחדש של הנבל מר פריז, ששינה אותו ממדען מטורף עם גימיק לקור לדמות רצינית עם רקע טרגי וסימפטי. גם הפרק "Robin's Reckoning (Pt. 1)" זכה להצלחה רבה ונחשב לאחד האדפטציות הקלאסיות לסיפור המוצא של רובין. פרקים נוספים שזכו להכרה והערכה הם "Joker's Favor" שהמציא את הארלי קווין; "Two Face" על תיאור אפל ורציני של דמות שנחשבה מגעילה ואכזרית מידי לטלוויזיה; "Mad as a Hatter", שבו הכובען המטורף מתואר כאנושי ופגיע במקום כסתם משוגע עם גימיק; "House and Garden" המראה צד אנושי עצוב אצל אוג רעיל; "Shadow of the Bat" שמציג את ברברה גורדון כבאטגירל; "Harley & Ivy", הזכורה של הצמד האהוב, "Beware The Gray Ghost", שמציג את אדם ווסט כשחקן שעבר זמנו, שהתקבע כגיבור אותו שיחק בצעירותו. הפרקים האהובים על המעריצים, "Almost Got 'Im" , "Perchance To Dream" ו "POV", זכו גם להערכה גבוהה עקב הגישה המיוחדת לצורת סיפור העלילה והטוויסט המפתיע בסוף.