בומבה צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בומבה צור מופיע על כרזת הסרט: "תעלת בלאומילך".

יוסף (בומבה) צור (ולצר) (1928 - 1979), שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי.

נולד בחיפה בשנת 1928. נסיונו האמנותי הקצר בילדותו, כאשר הוריו כפו עליו לימודי צ'לו, נפסק לאחר שנחבל בידו תוך כדי ריצה עם כלב.

לאחר שסולק מהגימנסיה הריאלית למד במשך שנתיים במוסד החינוכי שומריה שבמשמר העמק, היה שנה בהכשרה המגויסת בדפנה וחזר לסיים את לימודיו התיכוניים בחיפה – ואז פרצה מלחמת העצמאות.

צור, איש הפלמ"ח, התגייס לשורות הלוחמים והשתתף בקרבות בנבי יושע ובצפת, אך הקריירה הקרבית שלו תמה עם חופשתו הראשונה. כשהגיע צור לחיפה הוא עבר על פני קן "הצופים", שבו היה בעבר אחד המצחיקנים, תפס אקורדיון וניגן "הבה נגילה" – לדבריו, השיר היחיד שידע לנגן היטב. איש בידור חיפאי שעבר במקרה שאל אותו אם הוא נגן אקורדיון וצור, שהתקשה לאכזב, השיב בחיוב. וכך הגיע ללהקת "הכרמל" על תקן נגן אקורדיון, כשחשמלאי הלהקה באותם ימים היה אריק לביא.

לא חלף זמן רב עד שצור הפך להיות המצחיקן של הלהקה, ובתוכניתה הבאה אף הופיע בתפקיד הראשי. לאחר שהמלחמה הסתיימה היה מהמשוחררים הראשונים, והופנה עם חבריו ללהקה בחזרה לגליל.

צור היה ממייסדי קיבוץ יראון, ועבד תשעה חודשים כטרקטורן וכפלח, עד שנקרא חזרה ללהקת "הכרמל", שהחלה להופיע בפני קהל אזרחי בבימוי צבי פרידלנד. בעקבות פרידלנד הגיע צור לתל אביב, השתכן במרתף ביתו בשכונת שחקני הבימה שבקרבת רחוב דיזנגוף, והיה לתלמידו הפרטי.

בד בבד החל לשחק בתיאטרון "המטאטא", שם הופיע למעלה משלוש שנים בתוכניות "עגל הזהב", "הצביעו בעד אגסי", "מגדל בבל", "רוח שובבה", "יורשים עליזים" ו"שבת בטבריה" וקיבל משכורת חניך זעומה.

בשנת 1953 עבר צור לתיאטרון הקאמרי, אליו התקבל בהמלצת נתן אלתרמן, והתחיל בתפקיד קטן ב"תעלולי נאסר א-דין", אבל סוף סוף זכה למשכורת מכובדת.

הצגותיו הבאות היו "אחותי איילין" ו"ים ובית" (1953); המחזה "האיש שבא לסעוד" על דמות הקומיקאי הרפו מרקס, שבו קיבל צור את תפקידו הממשי הראשון; וכן לקח חלק בהצגות "כטוב בעיניכם", "מוריד הגשם" ו"הטירה" (1955) ו"הלב הנמהר" (1956).

ב־1957 גילם צור את תפקידו האחרון בקאמרי בהצגה "אני והסרג'נט", שלאחריה קיבל הודעת פיטורין תחת התירוץ: הקהל שהוא מביא לתיאטרון איננו קהל היעד הרצוי.

צור המאוכזב יצא ללימודי תיאטרון בלונדון. הוא למד שם קרוב לשנתיים במגמת בימוי, כשלפתע קיבל הצעה שלא יכול לסרב לה: ללונדון הגיע הבמאי ברוך דינר, שהציע לו תפקיד מרכזי בסרטו "הם היו עשרה", שיצא ב-1960.

זה לא היה סרטו הראשון של צור. למעשה, הקריירה הקולנועית שלו החלה כבר ב-1955, כשהופיע ב"אבן על כל מיל" וב"גבעה 24 אינה עונה".

לאחר מכן השתתף בסרט "חבורה שכזאת", בו היה מעורב גם בהפקה, וסרטיו הבאים היו "דליה והמלחים", "שמונה בעקבות אחד" ו"רק לא בשבת" (1964), "מבצע קהיר" (1965), "פורטונה" (1966), "השכונה שלנו" (1968), "שוד הטלפונים הגדול" (1972), "הבלש האמיץ שוורץ" (1973) ו"יהלומים" (1975).

אך כל התפקידים הללו ביחד החווירו אל מול הופעתו בסרטו של אפרים קישון, "תעלת בלאומילך", משנת 1969, שהיה לשיא הקריירה שלו. דמות התמהוני בגילומו, שחופר את רחוב אלנבי בפטיש אוויר והופך אותו לנהר, הפכה לקלאסיקה קולנועית.

לעומת זאת, על הבמות נחל צור אכזבה עם שובו מלונדון. "להקת הפילים", שהקים עם אורי זוהר ועם רחל אטאס, הייתה נפילה צורבת. בעקבות ידידו חיים טופול הצטרף ב-1961 לתיאטרון שעשה אז את צעדיו הראשונים, ולאורך שנה הופיע בהצגות "אילוף הסוררת", "אנדורה" ו"הלילה לאיש", ואף החליף את טופול בתפקיד הראשי ב"ראשומון".

בשנת 1963 ניסה את מזלו בתחום ההפקה הקולנועית, עם סרטו של פיטר פריי "אשת הגיבור", אך נחל כשלון והפסיד את הכסף שהרוויח ב"חבורה שכזאת".

בנוסף ביים צור את "היאחזות בחלל", תוכניתה של להקת הנח"ל, הופיע בתוכנית "שורש כל רע" ב"חמאם" ושמע כי גודיק עומד להפיק את "גברתי הנאווה".

צור הציע עצמו לתפקיד אלפרד דוליטל, שכמו היה תפור עליו, וזכה בו לאחר בחינה קצרה. הוא שר ופיזז כדוליטל, וחש כמי שנהנה מיותר מטיפ-טיפת מזל כשקיבל את תפקיד טוביה החולב ב"כנר על הגג", עד שגודיק פיטרו לטובת השחקן שמואל רודנסקי.

המכה הייתה צורבת. צור חש כמי שנפל מהגג והתרסק. שמונה חודשים הסתובב מובטל וחש כי מיצה עצמו ואין לו תקומה. אך אז קיבל הצעה לשחק בתפקיד "החייל האמיץ שווייק", שאותו גילם בהצלחה ניכרת, משם המשיך לככב לצד גדעון זינגר בקומדיה "הזוג המוזר", והתרסק עם הפקת "ערב פידו".

מי שהרים אותו מהקרשים היה המפיק אברהם דשא (פשנל), שזימן אותו להפקת "צץ וצצה", משירי נתן אלתרמן. לאחר מכן הופיע במחזמר "אירמה לה דוס", ובמקביל כיכב בתוכנית הרדיו המצליחה "שלכם לשעה קלה", ממנה זכור שירו ההומוריסטי "קדימה אוכל!".

ואז חלה נפילה נוספת. צור תלה תקוות רבות בקומדיה "שערורייה בבסיס", אך זו קרסה עקב מלחמת יום הכיפורים. כישלון ההפקה הזאת ומחלתה הקשה של רעייתו מינה, הביאו את צור לפרישה בטרם עת, ומכאן עבר לארגן חוגים דרמטיים למבוגרים ולילדים בשרון.

שנה לאחר פטירת רעייתו מסרטן, נפטר צור מאותה מחלה. זמן קצר לפני שירד עליו מסך אחרון, חזר לככב בתוכנית הצדעה שהפיקה לכבודו הטלוויזיה. יוסף (בומבה) צור הלך לעולמו בשנת 1979.