בן ציון דינור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בן ציון דינור
תאריך לידה	1884
תאריך פטירה	8 ביולי 1973
ממשלות	3, 4, 5, 6
כנסות	1
סיעות	מפא"י
תפקידים בולטים	שר החינוך

בן ציון דינור (דינבורג) (1884 - 8 ביולי 1973) חבר כנסת, שר, היסטוריון ומחנך.

נולד בשנת 1884 בחורול, אוקראינה. למד בישיבת טלז שבווילנא ובאוניברסיטת ברן. ב־1902 הוסמך לרבנות מטעם המכון הגבוה ללימודי יהדות בברלין. ב־1917 הוסמך להיסטוריה מטעם אוניברסיטת פטרוגרד.

ב־1921 עלה לארץ והפך להיות מורה ומנהל בסמינר בית הכרם למורים. ב־1936 נתמנה לפרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית.

בכנסת הראשונה שימש דינור כחבר כנסת מטעם מפא"י. בראשית ימי הכנסת השנייה (1951) מונה לשר החינוך השלישי של מדינת ישראל, וכיהן בתפקיד עד 3 בנובמבר 1955. בתקופת כהונתו נחקק חוק חינוך ממלכתי - בוטלו הזרמים בחינוך - החלוקה של החינוך הישראלי לזרמים מפלגתיים, והוחלט על מעבר לשיטת החינוך הממלכתי. כמו-כן יזם דינור את חלוקת פרס ישראל.

החל מ-1953 ועד 1959 שימש כיושב ראש של יד ושם שהוא נמנה גם על מקימיו.

זכה פעמיים בפרס ישראל: ב־1958 ללימודי יהדות וב־1973 לחינוך.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• בן ציון דינור באתר הכנסת
• בן ציון דינור, באתר משרד החינוך