בעיטת עונשין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעיטת עונשין (ידועה גם כפנדל בכינוי עברי עממי) היא בעיטת או זריקת עונשין במשחקי כדור שונים. המונח פנדל נוצר משיבוש המילה האנגלית Penalty. השימוש הנפוץ במונח פנדל הוא במשחק הכדורגל, אך הוא קיים גם במשחקי כדור נוספים כגון כדוריד, כדורמים והוקי.
תוכן עניינים |
[עריכה] פנדל בכדורגל
[עריכה] בעיטת עונשין מ-11 מטרים
כששחקן מבצע עבירה המחייבת בעיטה חופשית ישירה או שחקן שדה (למעט השוער) נוגע בכדור בידו בתוך רחבת ה-16 של קבוצתו, על השופט לשרוק לבעיטת עונשין ממרחק 11 מטרים לזכות הקבוצה היריבה.
הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מהשער, כאשר בתוך הרחבה נמצאים רק הבועט (השחקן שנבחר לבעוט) והשוער של הקבוצה שלחובתה נשרק פנדל. לשוער מותר לנוע על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו. לפני ביצוע הבעיטה אסור לאף שחקן אחר להיכנס לרחבה ומרגע שבוצעה הבעיטה המשחק ממשיך כרגיל, כך שניתן לכבוש מכדור שנהדף על ידי השוער או ממסגרת השער (הקורות והמשקוף), אך לשחקן שביצע את הבעיטה אסור לנגוע שוב בכדור לפני שנגע בו שחקן אחר.
ברוב המקרים מצליח בועט הפנדל להבקיע שער, כלומר פנדל הוא כמעט שער בטוח, ולכן פנדלים נחשבים כגורם שמכריע משחקים.
בגלל חוזק ומהירות הבעיטה, צריכים בדרך-כלל שוערים לנחש את כיוון הבעיטה ולזנק לכיוון שאליו הם מנחשים שהבעיטה תבעט: פינה ימנית, פינה שמאלית או מרכז השער. שוערים בדרך כלל לא יכולים לעצור בעיטות לחלק העליון של השער, אך שחקנים ממעטים לבעוט בעיטות גבוהות מחשש שיחטיאו את המסגרת.
[עריכה] דו-קרב פנדלים
במשחקי גביע שמתנהלים בשיטת נוק אאוט, כאשר אין הכרעה בתום הזמן הרגיל של המשחק (90 דקות), מקובל לשחק הארכה, שהיא תוספת של שתי מחציות של רבע שעה כל אחת. אם גם בסיום ההארכה הנ"ל אין הכרעה, מקובלת הכרעה באמצעות דו-קרב פנדלים.
החוקים בקשר לביצוע הבעיטה זהים, פרט לכך שברגע שאחרי הבעיטה אסור לאיש מלבד השוער לגעת עוד בכדור.
בשלב הראשון, כל קבוצה מקבלת חמש בעיטות, שמתבצעות לסירוגין. מנצחת מי שהבקיעה יותר פנדלים. אם גם אחרי חמש בעיטות אין הכרעה, כל קבוצה זוכה לבעיטה נוספת לסירוגין, עד שיש הכרעה.
צורת הכרעה זו נהוגה בכדורגל העולמי ובמדינות רבות החל משנות ה-70 של המאה ה-20. דו-קרב הפנדלים הראשון בעולם התקיים במסגרת גביע ווטני באנגליה ב-1970 במשחק בין האל סיטי ומנצ'סטר יונייטד. ג'ורג' בסט היה הבועט הראשון בדו-קרב הזה.
ישנה טענה לא מבוססת שדו-קרב הפנדלים הוצע לראשונה על-ידי מיכאל אלמוג או יוסף דגן מהתאחדות הכדורגל בישראל, בעקבות הדחתה של נבחרת ישראל באולימפיאדת מקסיקו (1968). נבחרת ישראל הצליחה להעפיל עד לרבע הגמר, והודחה בהגרלה שהייתה נהוגה אז כצורת הכרעה, על ידי נבחרת בולגריה, לאחר שגם לאחר ההארכה נותרה התוצאה 1:1.
דו-קרב פנדלים הונהג לראשונה בתחרויות המאורגנות על-ידי פיפ"א במוקדמות של אולימפיאדת מינכן 1972, ולמרבה האירוניה ישראל הייתה אחת מקורבנותיו הראשונים כאשר הודחה על-ידי תאילנד.
במשחק בין צרפת לגרמניה בחצי הגמר בספרד 1982 נבעטו לראשונה בעיטות הכרעה במונדיאל.
[עריכה] פנדל בכדוריד
לאחר שנעשתה עבירה חמורה על אחד משחקני קבוצה מסוימת או שאחד מהשחקני ההגנה שמר על אחד משחקני ההתקפה בתוך רחבת ששת המטרים, זוכה הקבוצה הנגדית לזריקת עונשין, היא זריקה 'חופשית' לשער היריב מקו השבע (המסמן מרחק של שבעה מטרים מן השער). כל אחד משחקני הקבוצה רשאי לבצע אותה והזריקה תתבצע רק לאחר שריקת השופט, כאשר לא נמצא אף שחקן מלבד השחקן הזורק בתוך רחבת התשע. לשחקן הזורק אסור להזיז את רגלו הקידמית, הוא יכול להשתמש בה רק כ"רגל ציר". בזמן הזריקה השוער יכול לעמוד בין קורות השער או עד לקו קטן המסומן ברחבת השש במרחק ארבע מטרים מקו השער (ובמרחק שלושה מטרים מהזורק).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תיאור של נחמיה בן אברהם של הרגע הטראגי בו נבחרת ישראל מפסידה בהגרלה נגד בולגריה
