בריכת חימצון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריכות חימצון הן שיטה לטיהור שפכים ביתיים, מתאימה בעיקר לישובים קטנים ומבודדים, בהם מאות ספורות של תושבים. אלו מקווי מים מלאכותיים אליהם מתנקזים השפכים ובהם מתבצע סילוק של החומר האורגני שבשפכים באמצעות חימצון ביולוגי. זו הייתה בעבר השיטה הנפוצה בישראל.
תהליכי הטיהור המתבצעים בבריכות חימצון מתבססים על סימביוזה בין אצות ירוקות המבצעות הטמעה בשכבת המים העליונה אליה חודרות קרני השמש, ובכך מעשירות את המים בחמצן, לבין מיקרואורגניזמים המנצלים את החמצן כדי להתקיים ולפרק את החומר האורגני המצוי בשפכים. כמו כן מתבצעים תהליכים של מינרליזציה וניטרפיקציה שבה הופכת האמוניה לחנקית ולחנקה.
התהליך רגיש לתנאי האקלים, טמפרטורה, אורך היום, היפוך שכבתי של המים וכדומה. ככל שעומס השפכים על הבריכות גדול יותר, הן הופכות למטרד בגלל היחס בין קצב ייצור החמצן הנגרם על ידי השמש והאצות (פוטוסינטזה), לדרישת החמצן הנגרמת על ידי כמות השפכים.
המים בבריכת חימצון מהווים סביבה עוינת לבעלי חיים. הכמויות הגדולות של חומרי מזון גורמות להתפתחות יתרה של אצות בבריכה. האצות מבצעות הטמעה בנוכחות אור יום ונשימה בלילה ויוצרות מחזוריות יום־לילה בבריכה. במשך היום ערך ההגבה וריכוז החמצן עולים. ערך ההגבה הגבוה גורם לעליית ריכוז האמוניה לעומת יון האמון. במשך הלילה, לעומת זאת, יש ירידה בערך ההגבה וברמת החמצן המומס עד מתחת ל־p.p.m 0.1. בעלי חיים שמסוגלים לחיות בבריכות חימצון צריכים להתמודד עם ריכוזי אמוניה גבוהים ביום ועקת חמצן במשך הלילה. כל זאת בנוסף לריכוזי ניטריטים, דטרגנים ומזהמים אחרים.
ברם, ישנם בעלי חיים שאפילו מגלים העדפה להתפתחות במים מזוהמים בחומר אורגני. כאלה הם יתושי כולכית מצויה טרדנית ואכן, בעיית היתושים הללו קיימת בכל אגני החימצון, תעלות הביוב והנחלים המזוהמים שבהם מוזרמים שפכים אלו מהווים מוקדי דגירה עיקריים שלהם. במקווי מים בלתי מזוהמים מתפתחת אוכלוסייה של אויבים טבעיים לזחלי יתושים כמו דגים, זחלי חיפושית המים, זחלי שפיריות וראשנים. במקווי מים כאלה מתפתחים בדרך כלל מעט מאוד זחלי יתושים או הם נעדרים כליל. אולם, בניגוד לטורפיהם, מסוגלים הזחלים של יתושי כולכית מצויה טרדנית, להתקיים בסביבה העוינת מאוד של חלק ממקווי המים המלאכותיים. זאת משום שטווח התנאים לקיומם של הזחלים רחב בהרבה מן הטווח הצר בו מתקיימים אויביהם. למעשה, התפתחות הזחלים מתרחשת במים מתוקים או מליחים, בטווחי חומציות וטמפרטורה רחבים ובמים בהם העומס האורגני גבוה וריכוז החמצן נמוך. בנוסף להיעדר כמעט אויבים, מצויות במי בריכות החימצון, תרכובות של זרחן ושל חנקן, בריכוזים גבוהים, המדשנות את גדות הבריכות וגורמות להתפתחות צמחיה עשירה על שפת המים, שהיא כה חביבה על יתושים אלה. גם הזרימה האיטית בבריכות ופני המים השקטים מהווים גורמים ההופכים את בריכות החימצון לבתי גידול אידאלים לזחלי יתושים.
[עריכה] הדברת יתושים בבריכות חימצון
הדרך הנפוצה למניעת התפתחות יתושים בבריכות חמצון מבוססת על עיקור צמחיית הגדות באמצעות קוטלי צמחייה כימיים, ריסוס רצועת המים הקרובה לגדות בקוטלי חרקים כימיים ויציקת חומרים שמנוניים למים בצמוד לגדות. לשיטה הזו מספר חסרונות :
- הכנסת כימיקלים לבריכה מפרה את שיווי המשקל הביוכימי במים ומפריעה לתהליכי החימצון.
- השימוש הנרחב בפיזור רעלים כימיים מביא לזיהום סביבתי ופגיעה משנית באורגניזמים שונים שאינם מטרת ההדברה. חומרים אלה מצטברים בגופם של האורגניזמים, עוברים בשרשראות המזון וכך פוגעים, בסופו של דבר, במארג כולו.
- עלותם הגבוהה של חומרי ההדברה והצורך המתמיד בהעלאת הריכוזים שבשימוש ובפיתוח חומרים אלטרנטיביים – כנגד התפתחות התנגודת המהירה של הזחלים, הנעשים עמידים לרעלים השונים בתהליך הברירה הטבעית - אשר מייקרים עוד יותר את השימוש בהם.
