בת יאור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בת יאור, שם ספרותי של גיזל ליטמן, אזרחית בריטית, יהודיה ילידת מצרים, סופרת והיסטוריונית המתמחה בנושאי המזרח התיכון, האסלאם ובמעמד לא-מוסלמים בארצות מוסלמיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיים מוקדמים
בת יאור נולדה בקהיר, אולם, אזרחותה המצרית נשללה בשנת 1955. בשנת 1957 הגיעה עם הוריה ללונדון כפליטה נטולת אזרחות. בשנת 1958 התחילה ללמוד במכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת לונדון. ב-1959 קיבלה אזרחות בריטית. ב-1960 עברה לשווייץ להמשך הלימודים באוניברסיטת ג'נבה. היא מתארת כיצד השפיע נסיון חייה על כוון המחקר שלה במלים אלה "הייתי עדה להרס, שנגרם תוך מספר שנים מועט, לקהילה יהודית תוססת, שחיה במצרים מעל 2600 שנה ואשר התקיימה מאז ימי הנביא ירמיהו. ראיתי את ההתפרקות והבריחה של משפחות, שנושלו מרכושן והושפלו, את הרס בתי הכנסת שלהם ...". והיא מוסיפה: "התנסיתי אישית בקשיי ההגלייה, בצער של העדר נתינות ורציתי להגיע לשורש הענין שגרם לכל זאת. רציתי להבין מדוע כמיליון יהודים מארצות ערב חלקו עמי נסיון זה."
[עריכה] מחקר
ספרה הראשון, "היהודים במצרים", יצא לאור בשנת 1971. היא פרסמה אותו יחד עם מחקרה הבא אודות הקופטים במצרים, בפסבדונים "יהודיה מצריה". מאז, התרכזה בת יאור בעיקר בהיסטוריה של הלא-מוסלמים תחת השלטון המוסלמי. היא ידועה בשל קידום השימוש בביטוי דהימיות (או דימיות), עליו היא דנה באריכות בספרה אסלאם ודהימיות: היכן שציביליזציות מתנגשות. היא מזכה את באשיר ג'ומאייל, הנשיא הנבחר של לבנון שנרצח, בטביעת השם "דהימיות".
בת יאור רואה ב"דהימיות" "מצב חברתי ייחודי הנובע מן הג'יהאד" ומצב של פחד ואי-בטחון" של ה"כופרים" הנדרשים "לקבל על עצמם מצב של השפלה". היא מאמינה כי "מצב הדהימי יכול להיות מובן רק בהקשר של ג'יהאד", והיא חוקרת את הקשר בין העיקרים התאולוגיים של האסלאם לבין הסבל של נוצרים ויהודים, אשר, בתקופות שונות בהיסטוריה ובאזורים גאוגרפיים שונים, חיו תחת רוב מוסלמי. היא טוענת כי עקרון הג'יהאד טופח בסביבות המאה השמינית על ידי תאולוגים מוסלמים אחרי מות מוחמד והביא לכיבוש חלקים גדולים של שלוש יבשות במהלך היסטורי ארוך.
היא אומרת:
- "דהימיות" היא תוצאה ישירה של הג'יהאד. היא מגלמת את כל החוקים והמנהגים של האסלאם שיושמו במשך מילניום על האוכלוסייה המשועבדת, יהודים ונוצרים, הגרים בארצות שנכבשו בג'יהאד ולכן אוסלמו. אנו יכולים לצפות, מאז שנות ה-60, חזרה לאידאולוגית הג'יהאד ולכמה ממינהגי הדהימיות במדינות המוסלמיות, המיישמות את חוקי השריעה, או מקבלות השראה מחוקים אלה. אני מדגישה את חוסר ההתאמה בין הסובלנות (או אולי ה"נסבלות") המשתמעת מן האידאולוגיה של ג'יהאד-דהימיות ובין המושג של זכויות אדם המבוסס על שוויון כל בני אנוש ועל זכויותיהם שאינן ניתנות להפקעה.
ז'ק אלול מנסה לסכם את השקפותיה בהקדמה לספרה "השקיעה". הוא אומר שבת יאור "מתמקדת ב"ג'יהאד ודהימיות ... כבשני נוהגים משלימים", "יש הרבה אינטרפרטציות של הג'יהאד" אומר אלול, "לעתים הדגש העיקרי מושם לאופי הרוחני של 'מאבק' זה ... ולמאבק שעל המאמין לנהל כנגד הנטיות המושחתות שלו עצמו ... אינטרפרטציה זו אינה מכסה, בשום פנים, את מלוא המשמעות של הג'יהאד. בזמנים אחרים, מעדיפים להסתיר את העובדות ולשימן בסוגריים. התפשטות האסלם ... נעשית במלחמה!" למרות שבת יאור מכירה בכך שלא כל המוסלמים תומכים במה שקרוי "תאוריות ג'יהאד מיליטנטיות של החברה", היא טוענת שמקום השריעה ב"הצהרת קהיר מ-1990 על זכויות האדם באסלאם" מוכיח ש"מלחמה מתמדת כנגד אותם כופרים המסרבים להיכנע" היא עדיין דוֹגמה תקפה בארצות מוסלמיות.
בת יאור מתמקדת בהמרה המהירה של ארצות הנצרות המזרחית לאסלאם ומסיקה שייתכן ושחיתות ופילוג בקרב הנוצרים תרמו לשליטה של האסלאם על האוכלוסיות המשועבדות ואף סיפקו מודלים משפטיים לצורך זה. היא טוענת שיוגוסלביה, בה היו הנוצרים נתונים תחת שלטון מוסלמי במשך מאות שנים היא דוגמה לצלקות שהותירה הדהימיות.
השימוש במונח "דהימיות" נעשה רווח יותר בשנים האחרונות. מלומדים השתמשו בו בין אם לכשעצמו והן בקורסים אוניברסיטאים העוסקים בקשרים שקיימו המוסלמים במשך ההיסטוריה עם עמים אחרים.
נושאים אחרים עליהם כתבה בת יאור הם:
- קיום או אי-קיום פלורליזם בתרבות האסלאמית, המתמקדת באירופה המזרחית.
- פגיעה בזכויות אדם בארצות מוסלמיות.
- החוקים התאולוגיים השולטים באסלאם.
- כיצד מפרשים המוסלמים את ההיסטוריה של עמי הדהימי.
- כיצד משפיע הפירוש המוסלמי של כתבי קודש על הפירוש האסלאמי של ההיסטוריה ושל האירועים בתקופה המודרנית.
- ה"דיאלוג בין ציביליזציות" ו"שלילת האחר".
[עריכה] "יורבייה"
בספרה האחרון של בת יאור יורבייה: ציר יורו-ערב, היא חושפת את דו השיח בין האיחוד האירופי (אז - הקהילה הכלכלית האירופית) והמדינות הערביות שהחל בשנות ה-70 ועוקבת אחר "הקשרים בין ערבים ומוסלמים רדיקלים, מצד אחד, ובין פשיסטים ונאצים, מצד שני" כדי להגיע להשפעה של האסלאם על אירופה, על תרבותה ועל המערכת הפוליטית שלה. היא טבעה את המונח אירביה כדי לתאר קשר זה, בין אירופה לערבים, הנידון בהרחבה בספרה.
[עריכה] הופעות ציבוריות וביקורת
בת יאור הופיעה מספר פעמים בפני ועדות וגופים שונים (כגון: ועדת הסנאט לענייני חוץ, ועדת הקונגרס לזכויות האדם) ובטלוויזיה האמריקאית.
בת יאור מזוהה על ידי רבים כמייצגת גישה ימנית, והיא מקבלת פרסום באתרים אמריקאים הנוטים לכוון זה. יש אף החולקים על הערך המדעי של עבודתה וסבורים שיחס המוסלמים אל "עמי הספר" (נוצרים ויהודים) לא היה כה גרוע כמצטייר מעבודותיה. נראה, שהיחס של האסלם לדתות מונותאיסטיות אחרות לא היה אחיד בכל התקופות וחוקרים שונים עשויים לקבל רושם בנושא גם על פי התקופה אותה הם חוקרים.
