גניבות חקלאיות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

עוד לפני הקמת המדינה נחשבו הגניבות החקלאיות בארץ ישראל חלק מהמאבק הלאומי בין היהודים והערבים בארץ (גם אם חלקן היו בתוך היישוב). עם הקמת המדינה ותופעת הפדאיון הפך הנושא למשמעותי יותר כאשר חלק ניכר מפעולות התגמול היו בעקבות השחתה וגניבה של ציוד חקלאי על ידי המסתננים. בעקבות מבצע קדש פחתו מאוד פעולות הפדאיון וגם כאשר התחדשו פעולות הטרור באמצע שנות השישים הן לא היו לרוב קשורות לציוד החקלאי.

כתוצאה מהאינתיפאדה הראשונה התגברו שוב הגניבות החקלאיות על ידי ערביי השטחים (בין השאר משום שעובדי החקלאות הפלסטיניים פוטרו). תופעה זו החמירה עם הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית והיווה את הגורם להקמת המתמיד - יחידה משטרתית עם מתנדבים חקלאים שנועדה לטפל בנושא זה. לאחר שיפור מסוים בסוף שנות התשעים חלה החמרה נוספת במצב עם פריצת אינתיפאדת אל אקצה. מצב זה הביא את מועצה אזורית גלבוע אף ליזום הקמת גדר הפרדה פרטית שנועדה לחסום (בעיקר) את הגניבות החקלאיות של תושבי הרשות.