ג'יין אדאמס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יין אדאמס, (1860 - 1935), עובדת סוציאלית, סוציולוגית ופילוסופית אמריקאית, לוחמת למען זכויות נשים, וממייסדי מקצוע העבודה הסוציאלית. הייתה אחת מששה ילדים, ממשפחה מהמעמד הגבוה. בגיל שנתיים התייתמה, מה שהשאיר את חותמו עליה. אביה נישא בשנית, ובניגוד לרצונו היא העדיפה קריירה על פני משפחה. לאחר מות אביה נכנסה לדיכאון עמוק.
הגתה והקימה בלב שכונת מהגרים בשיקאגו את "בית הול" בשנת 1889, מרכז תרבות ורווחה. הייתה מראשוני הגישה הטוענת שניתן לקיים בשכונות עוני חיי תרבות וחברה, ושטיפוח חיי התרבות בשכונות עוני יכול לא רק להפחית שוטטות ואלימות אלא באופן חיובי ואקטיבי לסייע לאוכלוסייה לשמר את התרבות ולנצל את הכוחות החברתיים שלה לשינוי. לאחר עשר שנים היו כבר כמאה בתי התיישבות דומים, ולאחר 20 שנה כארבע מאות. היא פעלה במקביל למארי ריצ'מונד, שהייתה ממייסדות העבודה הסוציאלית הפרטנית, ונחשבת למייסדת העבודה הסוציאלית הקהילתית.
הייתה ממייסדי ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וזכויות אדם. בשנת 1931 זכתה, במשותף עם ניקולס באטלר, בפרס נובל לשלום על פועלה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על ג'ין אדאמס, מתוך "נשים בהיסטוריה" (אנגלית)
- הביוגרפיה של ג'ין אדאמס, מתוך אתר מוזיאון "בית הול" - מפרסומי אוניברסיטת אילינוי , שיקאגו (אנגלית)
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יין אדאמס |
