דגל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל הוא פיסת בד שמתנופפת על עמוד או תורן, בדרך כלל לסימון, איתות, או זיהוי.
במקור, משמעות השם "דגל", הוא פלוגה צבאית גדולה, והוא נזכר בפקידת בני ישראל במדבר סיני (במ' א-ב). רק בתקופה שלאחר המקרא, קיבל השם "דגל" את משמעותו כפיסת בד מתנוססת, לפי הסמל שהיה לאותן קבוצות צבאיות.
דגלים נוצרו במקור למטרת איתות (כמו למשל סמפור), ולזיהוי אלו שהציגו אותם, ומשמשים למטרה זו עד היום. דגלים משמשים גם להעברת הודעות או פרסום, או למטרות קישוט, אך בשימושים פחות רשמיים אלו ההבחנה בין דגל לפיסת בד סתמית מיטשטשת. השימוש העיקרי של דגלים הוא גם יצירת הזדהות ומוקד גאווה בקרב אלה המניפים אותם, שימוש זה גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הוא דגל דנמרק, שישנן עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-14.
מחקר דגלים מכונה וקסילולוגיה, מהמילה הלטינית vexillum שמשמעותה דגל או כרזה.
כיום השימוש במילה דגל הוא דו-משמעי:
- התייחסות לתוכן: "דגל" לעתים קרובות מתייחס לרעיון, מסר, סמל או ציור שאדם או ארגון מדגישים (ומכאן הביטוי: "אני דוגל ברעיון ש..."). זוהי בעצם מטאפורה שמבוססת על כך שדגלים עתיקים עוצבו בצורה שיבטאו את עקרונותיהם וערכיהם של אלה המניפים אותם.
- התייחסות לאמצעי ההנפה: ניתן לומר שפיסת בד היא דגל אם היא מתנופפת כדגל, כשצד אחד שלה מחובר לנס, למרות שדגלים רבים מזוהים גם אם הם מוצגים בדרך אחרת.
ניתן לחלק את כלל הדגלים למספר סוגים:
- דגלי לאום ודגלים של מדינות.
- דגלי ארגונים, כגון דגלים של יחידות שונות בצבא או דגלים של קבוצות כדורגל.
- דגלי איתות כגון דגלים של אוניות, דגלים של מנחיתי מטוסים והדגל של הקוון.
מאפיין בולט של דגל הוא הציור שעל הדגל: צורתו וצבעיו. צורתו של הדגל היא כמעט תמיד מלבן (דגל נפאל הוא הדגל הלאומי הלא-מלבני היחיד). לדגלי מדינות מוגדר גם היחס הקבוע בין אורך הדגל לרוחבו. בדגל ישראל, למשל, יחס זה הוא 8:11.
