דיפלומטיה בתיווך התקשורת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיפלומטיה בתיווך התקשורת היא דיפלומטיה, בה עיתונאים מתווכים בין שני צדדים בשלב הקודם למשא ומתן, במצב בו הצדדים לא מבצעים את הפעולה בעצמם. דיפלומטיה בתיווך התקשורת מתרחשת כשמתקיים אחד משני התנאים:
- עיתונאים משמשים כמתווכים בסכסוכים בין־לאומיים, לדוגמה כאשר עיתונאי מראיין מנהיג שלדיפלומט אין נגישות אליו.
- כאשר העיתונאים מבצעים מהלכים דיפלומטיים לדוגמה עיתונאי הנוקט עמדה או מציע הצעה משלו לפתרון סכסוך.
מודל זה אינו שכיח מכיוון שברוב המקרים אמצעי התקשורת רואים את עצמם כגופים המדווחים על אירועים ולא כאלו שיוצרים אותם. כאשר העיתונאים עוסקים בתיווך ובמשא ומתן הם משנים את תפקידם, במקום לדווח הם מתערבים ויוזמים. הפיכה זו של התקשורת למתווך בסכסוך מוגבלת לזמן קצר בלבד ולאחריו התקשורת חוזרת לביצוע תפקידה המסורתי.
בדיפלומטיה בתיווך התקשורת, התקשורת היא למעשה צד שלישי שמבצע דיפלומטיה במסלול נוסף בשלב הקודם למשא ומתן עצמו. בשלב זה יש צורך במתווך כדי ליצור לגיטימציה של צד אחד למשנהו, ליצור תקשורת ישירה בין הצדדים, להסיר מחסומים פסיכולוגים למשא ומתן, ולגייס תמיכה ציבורים (משני הצדדים) למשא ומתן.
[עריכה] סוגים של דיפלומטיה בתיווך התקשורת
- מעורבות ישירה העיתונאי הופך (באופן זמני) למתווך בין שני יריבים לדוגמה התיווך של וטלר קרוקייט בין ישראל למצרים ב־1977.
- גישור - נעשה בשני אופנים:
- תכניות אירוח – מטרת הגישור היא להדגים את האפשרות לנהל שיחות כדי ליצור תנאים שיובילו בסופו של דבר לניהול בפועל של משא ומתן.
- מאמרי דיעות – קידום התהליך הדיפלומטי נעשה באמצעות פרסום סדרת מאמרי דעות שנועדו להשפיע על הציבור לשינוי דעתו, שינוי הדעה בא להפעיל לחץ מצד הציבור על המנהיגים כדי שאלו יבצעו את המשא ומתן בפועל.
- תיווך סודי - סוג של דיפלומטיה סודית. במצב כזה העיתונאי מעורב בתהליך אך הוא לא מדווח על מה שהוא עושה לציבור הרחב.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Gilboa, E. (2000). “Mass Communication and Diplomacy: A Theoretical Framework”. Communication Theory, 10, pp. 290-294.
