הומאוסטזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מצב איזון (הומאוסטזה או הומאוסטזיס ובאנגלית: Homeostasis) הוא תהליך ביולוגי, שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית באמצעות "קיזוז" השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו.

מקור המילה ביוונית: הומו (פירושו "דומה"), סטאסיס (פירושו "מצב").

מצב איזון כרוך ב:

• נקודת ציון (set point), או ערך מטרה, למצב הפנימי האידאלי,
• אות חושי האומד את המצב הפנימי הממשי,
• השוואה בין נקודת הציון והאות החושי,
• תגובה המביאה את המצב הפנימי הממשי קרוב יותר לנקודת המטרה.

[עריכה] ויסות חום הגוף

ויסות חום הגוף הוא דוגמה למצב איזון. המשתנה המווּסת הוא הטמפרטורה של הדם, וחיישנים לכך ממוקמים בחלקים שונים של הגוף, לרבות ההיפותלמוס. התגובות לשינויים בטמפרטורה הן תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות או התנהגויות רצוניות (כגון הפעלת תנור חימום).

ישנם כמה מנגנונים שפועלים תמידית על מנת לשמור על חום גוף קבוע, ביניהם גם כאלו הפועלים במקרים יותר קיצוניים.
במצב של חום:

• הרחבת כלי דם ההיקפיים - גורם למפל חום יותר גדול מהגוף לסביבה
• הזעה - מתאדה ובכך מקררת את העור ואת הדם שזורם בו

במצב של קור:

• הצרת כלי הדם ההיקפיים ובכך זרימת דם מועטה אליהם - מקטין את איבוד החום לסביבה, גורם לתופעה של אף וידיים קרות.
• רעד - מפעיל את השרירים ובכך גורם ליצירת אנרגיית חום.

[עריכה] צמא

צמא הוא מניע נוסף הפועל על שני משתנים מווּסתים: נוזל תוך-תאי ונוזל חוץ-תאי. ניתן להבחין באובדן נוזל חוץ-תאי על ידי חיישני לחץ דם, על-ידי תאי עצב בעורקים ראשיים ובאמצעות איברים המגיבים לירידה חדה בלחץ הדם. אבדן נוזל פנים-תאי מתגלה על ידי חיישנים אוסמוטיים, תאי עצב בהיפותלמוס המגיבים להתייבשות.
הצמא היא תחושה שמוֹ‏רה לנו לשתות, ובכך מקיימת תפקיד חשוב על שמירת כמות הנוזלים בגוף.