הזכות לחיים ולביטחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הזכות לחיים ולביטחון קובעת כי לכל אדם יש זכות להגנה מפני פגיעה גופנית או התעללות נפשית, זאת היא זכות בסיסית וראשונית של האדם המאפשרת לו לחיות את חייו בכבוד ואי השפלה, ואת מימוש כל שאר זכויותיו וחירויותיו הנובעות מעצם היותו אדם. "לכל אדם יש את הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי"(מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף ג').

הזכות כוללת:

1. הגנה מפני פגיעה גופנית כל שהיא בין שגורמת למוות ובין שלא.
2. זכות לחיות חיים מחוסרי פחד והשפלה הנגרמים על ידי אדם כל שהוא (דוגמה: אלימות במשפחה) או רשויות השלטון (דוגמה: שימוש בכוח מופרז בעת חקירה משטרתית).

חובת כל מדינה להגן על חייהם וביטחונם של אזרחיה מפני גורמים עוינים בתוך המדינה ומחוץ לגבולותיה, לשם כך אם יתעורר צורך זכותה להפעיל את זרועות הביטחון שלה כגון: הצבא והמשטרה, זכות זו היא נגזרת של הזכות לחיים וביטחון ומכונה זכות המדינה להגנת אזרחיה.

[עריכה] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

במדינת ישראל מגן על זכות זו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו נאמר:

• סעיף 2: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".
• סעיף 4: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".