הילריוס מארל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הילריוס מארל (hilarius) (בערך 403-449) היה בישוף בעיר ארל. בנעוריו נכנס למנזר לריבסי (Léribsi) שבראשו עמד באותה עת הונורה הקדוש (הונורטוס) ולאחר מכן ירש את מקומו כבישוף ארל בשנת 429. בעקבות אוגוסטינוס הקדוש ארגן את הכהונה בקתדרלת הבישופות שלו ל"קהילה" והקדיש חלק ניכר מזמנם לתרגול דת אסקטית. הוא החזיק בתואר המטרופוליטן של ויין ונרבונה וניסה להחל את סמכותו על פני כל הכנסיות בדרום גאליה.
הילריוס הדיח את בישוף בזאנסון כלידונוס בגלל שהתעלם מבכירותו, כביכול, ובגלל שהתיימר לתואר מטרופוליטן של בזאנסון. תלונה על כך הועלתה בפני האפיפיור ליאו הראשון, שניצל את ההזדמנות כדי לחסל את הויקריה הגאלית בשנת 444. מצב זה הביא לנישולו של הילריוס מהזכות לקדש בישופים, לכנס ויעודים ולפקח על הכנסייה בפרובינציה, והאפיפיור זכה בצו מטעם ולנטיניאנוס השלישי שהקנה להוראותיו תוקף של צו מלכותי, שהפרתו תענש על פי חוק.
הילריוס מת בשנת 449 ושמו הוכנס מאוחר יותר לרשימת המרטירים של הכנסייה ונקבע לו יום זכרון ב-5 במאי. במהלך חייו נודע הילריוס כלמדן וכותב רהוט וכן כאדם חנון וחסוד.
